בבא קמא דף מג עמוד א

פרק רביעי

- אר"פ: ודמי וולדות התורה זכתה לבעל אפי' בא עליה בזנות.

- ד'כאשר ישית עליו בעל האשה'.

לא מוקמי' כרבה וכשגבו מעות, ולר"נ: כגון שגבו קרקע!

דאר"ה: גבו קרקע יש לו, גבו מעות אין לו.

ור"נ: גבו מעות - יש לו, גבו קרקע - אין לו!

אמרי: ה''מ לבני מערבא אליבא דרבנן, כי קאמרי כאן - כרבי.

רשב"ל: שור שהמית את העבד שלא בכוונה - פטור משלשים שקלים,

ד'כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו והשור יסקל',

כל זמן שהשור בסקילה - הבעלים משלמין שלשים שקלים,

אין השור בסקילה - אין הבעלים משלמין שלשים שקלים.

ר"ה: שור שהמית בן חורין שלא בכוונה - פטור מכופר,

ד'השור יסקל וגם בעליו יומת, אם כופר יושת עליו',

כל זמן שהשור בסקילה בעלים משלמין כופר,

אין השור בסקילה - אין בעלים משלמין כופר.

והך: דהמית שורי את פלוני או שורו של פלוני - משלם ע"פ עצמו.

לאו כופר הוא אלא דמים, והך דסיפא דאין משלם על פי עצמו

[ולא תרצי' שינויא דחיקא דסיפא לאו דמים]

אידי ואידי דמים ורק בן חורין דמשלם כופר ע"פ עצמו, כשאין עדים משלם דמים משא"כ גבי עבד,

ובן חורין משלם ע"פ עצמו בכה"ג שהעידו בו שהרג ולא ידעי אי תם או מועד והבעלים אמר דמועד הוא

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום