בבא קמא דף לז עמוד ב

פרק רביעי

שור אחרון ייעוד לשוורים ולא לאחר או שור אחרון אחר חמור וגמל הולך ומועד לכל המינים.

שור ראשון אחר חמור וגמל, ומועד לכל או אחר שוורים ומועד רק לשורים

שבת בתרייתא אחר שבת שדי', ולא אייעד לחול, או אחר שאר ימים שדי' ומועד לכל הימים

שבת א' אחר ה' בשבת וע"ש שדי' ומועד לכל הימים, או אחר שבתות שדי' ומועד לשבתות

תיקו.

אתמר: ראתה יום ט"ו בחדש זה, ויום ט"ז בחדש זה, ויום י"ז בחדש זה

רב: קבעה לה וסת, ושמואל: עד שתשלש בדילוג.

וקמ"ל: דלא אמרי' דשופר ראשון ששמע 'סיוטא בעלמא נקטיה',

שור ישראל שנגח שור הקדש, ושל הקדש שנגח לשור הדיוט פטור,

שנאמר: שור רעהו, ולא שור של הקדש.

שור ישראל שנגח לשור של כנעני - פטור,

ושל כנעני שנגח לשור ישראל, בין תם בין מועד -משלם נזק שלם.

רשב''מ: שור של הקדש שנגח שור של הדיוט - פטור,

ושל הדיוט שנגח שור של הקדש, בין תם בין מועד - משלם נזק שלם.

לא דס"ל: דרעהו דוקא, והדיוט דנגח דהקדש חייב דק'ו מכל נגח הדיוט דחייב

דאכתי דיו לבא מן הדין להיות כנדון, כמו שם דתם ח''נ.

אלא אר"ל: הכל היו בכלל נ''ש, כשפרט לך הכתוב רעהו דוקא גבי תם, מכלל דהקדש, בין תם בין מועד משלם נ''ש, דא"כ נכתוב קרא לרעהו גבי מועד.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום