בבא קמא דף לג עמוד א
פרק שלישי
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
'ומצא' - פרט לממציא את עצמו,
מכאן אראב"י: מי שיצתה אבן מתח"י, והוציא הלה את ראשו וקיבלה - פטור.
ואריב"ח: פטור מגלות וחייב בארבעה דברים.
מאן דמתני אהא: כ"ש אקמייתא, ומאן דמתני אקמייתא, אבל אהא פטור לגמרי.
פועלים שבאו לתבוע שכרן מבעה"ב, ונגחן שור בעה"ב ומת
ת''ק: פטור, אחרים אומרים: רשאין פועלין לתבוע שכרן מבעה''ב.
ומדובר: באדם דשכיח ולא שכיח, וקרי אבבא וענהו 'כן',
ונחלקו: אי 'כן' משמע כנס, או משמע השאר במקומך.
תניא כמ"ד: השאר במקומך מדתניא: פועל שנכנס לתבוע שכרו מבעה"ב, ונגחו שורו או נשכו כלבו דבעה''ב- פטור, אע"פ שנכנס ברשות.
ובהכרח: משום דקרי אבבא ואמר לו כן, וש"מ: השאר במקומך.
שני שוורין תמין שחבלו זה את זה - משלמין במותר חצי נזק.
שניהן מועדין - משלמין במותר נזק שלם.
אחד תם ואחד מועד, מועד בתם משלם במותר נ"ש,
תם במועד - משלם במותר חצי נזק.
וכן שני אנשים שחבלו זה בזה - משלמין במותר נזק שלם.
אדם במועד ומועד באדם - משלם במותר נזק שלם.
אדם בתם ותם באדם, אדם בתם - משלם במותר נזק שלם,
תם באדם - משלם במותר חצי נזק.
ר' עקיבא: אף תם שחבל באדם - משלם במותר נזק שלם.
ת"ר: 'כמשפט הזה יעשה לו' - כמשפט שור בשור כך משפט שור באדם,
מה שור בשור תם- משלם ח"נ ומועד נ"ש,
אף שור באדם - תם משלם ח''נ ומועד נ''ש.
ר"ע: 'כמשפט הזה' - כתחתון ולא כעליון.
'יעשה לו', מגופו משלם, ולא מן העלייה.
ורבנן: 'זה'- לפוטרו מארבעה דברים.
ור"ע: 'איש כי יתן מום בעמיתו', ולא שור בעמיתו לפוטרו מד' דברים.
ורבנן: אי מההיא הו"א רק צער, אבל ריפוי ושבת יתן לו, קמ"ל שלא.
שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים, ואין הנבילה יפה כלום
- נוטל את השור.
מתני' כר"ע
דתניא: דלרי"ש יושם השור בב"ד, ולר"ע: הוחלט השור.
וחלקו: דלרי"ש: בע"ח הוא ומשלם לו כסף, ולר"ע: שותפין הן.
וחלקו: ב'ומכרו את השור החי וחצו את כספו', - למי הזהירה התורה?
לרי"ש: לב"ד, ור"ע: לניזק ומזיק הזהירה התורה.
ונפק''מ: הקדישו ניזק,
מכרו מזיק מהו,
לרי''ש: דבע"ח הוא וזוזי הוא חייב לו, מכור, או משעבד לניזק.
א"ל: אינו מכור. והך דמכרו מכור- רק לרידיא, וחוזר וגובהו.
ואין להוכיח: דלוה ומוכר מטלטלין ב"ד גובין לו מהם?
- דשאני: שם דכמאן דעשאו אפותיקי דמי.
ולרבא: דעשה עבדו אפותיקי ומכרו - ב"ח גובה הימנו, שורו אפותיקי ומכרו אין ב"ח גובה הימנו! - הטעם בעבד משום דיש לו קול, ולזה כיון שנגח יש לו קול שקוראים לו שור נגחן.
מכרו אין מכור, הקדישו מוקדש.
והיינו מכרו מזיק ולכו"ע: אינו מכור אף לרי''ש: דמשעבד לניזק,
הקדישו מוקדש אף לר"ע כר"א: גזירה שיאמרו הקדש יוצא בלא פדיון
שור תם שהזיק,
עד שלא עמד בדין, מכרו - מכור, הקדישו - מוקדש,
שחטו ונתנו במתנה - מה שעשה עשוי.
משעמד בדין, מכרו - אינו מכור, הקדישו - אינו מוקדש,
שחטו ונתנו במתנה לא עשה ולא כלום.
קדמו בעלי חובות והגביהו, בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב - לא עשו ולא כלום, לפי שאין משתלם אלא מגופו.
מועד שהזיק,
בין שעמד בין שלא עמד בדין, מכרו -מכור, הקדישו - מוקדש,
שחטו ונתנו במתנה - מה שעשה עשוי.
קדמו בעלי חובות והגביהו,
בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב - מה שעשה עשוי, לפי שאין משתלם אלא מן העלייה.
אמר מר: מכרו מכור - לרדיא. הקדישו מוקדש - משום דר"א
שחטו ונתנו במתנה - מה שעשה עשו ואף לשחיטה לא משלם מבשרו דלענין פחת שחיטה הוא,
זאת אומרת: המזיק שעבודו של חבירו - פטור.
וקמ"ל: דלא אמרי' דחייב אפי' דרוח בעלמא לקחתי ממך.
והך דרבה: דהשורף שטרותיו של חבירו פטור!
וקמ"ל: דכחפר בה בורות שיחין ומערות דמי, ומה שעשה עשוי,
קדמו בעלי חובות והגביהו, בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב - לא עשה ולא כלום, לפי שאין משלם אלא מגופו.
הזיק עד שלא חב- דניזקין קדמו, חב עד שלא הזיק ב"ח קדים!
-ודחי' לעולם: בע"ח מאוחר שקדם וגבה: מה שגבה גבה,
ושאני שם: דא"ל: אילו אצלך היה גם היינו גובים ממך דזה השור שהזיק
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום