בבא קמא דף כז עמוד ב

פרק שלישי

א. מרב: בממלא רה"ר חביות. ב. שמואל: באפילה. ג. רי"ו: בקרן זוית.

ר"פ: מתני' דייקא: כשמואל או כרי"ו, ולא כרב דאי בממלא מאי נתקל, אפי' שבר פטור.

ר"ז מרבא: ה"ה 'שבר', ו'נתקל' איידי דסיפא דאם הוזק בעה"ב חייב בנזקו

- דבכה"ג בשבר לא יתחייב - דהוא שהזיק עצמו.

במערבא מר''ע: לפי שאין דרך בנ''א להתבונן בדרכים.

מעשה בנהרדעא: וחייב שמואל, כשמעתיה,

מעשה בפומבדיתא: וחייב רבא, לא דס''ל כשמואל אלא קרנא דעצרא דברשות הוא איבעי לעיוני.

שלח ר"ח לר"נ: הרי אמרו: לרכובה - שלש, ולבעיטה - חמש, לסנוקרת - י"ג,

קת המעדר, והברזל שבראשו מהו?

שלח לו: חסדא, חסדא, קנס אתה גובה בבל? איך היה המעשה?

שלח לו: דאותו בור מים של שנים שכל יום היה דולה אחד מהם ויום אחד הגיע ביום שאינו שלו, וכשאמר לו שזה יום שלו ולא השגיח בו הכהו באלה,

א"ל ר''נ: היה צריך להכותו מאה אלות, דאפי' למ"ד אין אדם עושה דין לעצמו, במקום הפסד לכו''ע עושה אדם דין לעצמו. כדאיתמר..

וחלקו: כשאין הפסד לר"י: לא עושה דין לעצמו, כיון שאין הפסד שילך לב''ד.

ולר"נ: עושה אדם דין לעצמו, כיון דבדין עושה, לא טרח.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום