בבא קמא דף כה עמוד א

פרק שני

גם לר"ט: שאין דיו, מודה דאם אינו פורך את הק''ו יש דיו, שדאורייתא הוא

דתניא: ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים',

לא כתוב שבעה דשכינה, בא ק"ו לי"ד, ובא דיו להעמיד על שבעה.

-אבל כאן: 'חצי נזק', אי ק"ו יביא עוד ח"נ לנ"ש, ואי דריש דיו פריך לק"ו.

ורבנן: כתוב שבעה דשכינה 'תסגר שבעת ימים'. ודיו לומדים ותסגר מרים.

ור"ט: 'תסגר' דדרשינן דיו, ותסגר מרים -דאפי' בעלמא דרשינן דיו, ולא רק כאן משום כבודו של משה.

דתניא: קרי בזב מניין? ק''ו מטהור בטהור טמא בטמא, לטמא בטהור שיהא טמא בטמא. ומייתי בין למגע ובין למשא.

ולמה?: נאמר ק"ו למגע, שלא למעט מקרה לילה יצא זה שדבר אחר גרם לו. ויועיל הדיו להוציא משא?!

ודחי': דמידי כתב ולא דבר אחר? וממילא הק''ו הוא לא לטמא במגע.

לא ר''א: שמטמא במגע ולא במשא.

ולא ורבי יהושע: שאף מטמא במשא, - לפי שא"א בלא צחצוחי זיבה.

ומשמע אילולי סברא זו לא מטמא

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום