ביצה דף יט עמוד ב

פרק שני

וקמ"ל דאפי' שפירש בהדיא, בא רק מהחולין כדבר שבחובה,

כדבעי רשב"ל מרי"ו: האומר הרי עלי תודה ואצא בה ידי חגיגה.

הריני נזיר ואגלח ממעות מעשר שני מהו?

וא"ל: דנדור ואינו יוצא, נזיר ואינו מגלח.

אמר תנו ד' מאות זוז לפלוני וישא בתי, לוקח, ואם ירצה ישא בתו.

אבל אם אמר שישא ויתנו, אי נושא לוקח, ואי לא לא,

מרימר אמר לשמעתתא בשם עצמו, וא"ל רבינא: דאמתני' אדבעי ר"ל מרי"ו

ויקרב את העולה ויעשה כמשפט - כמשפט עולת נדבה -לסמיכה.

ריב"א: כב"ש, דלא גמרי שלמי חובה משלמי נדבה דסומכין,

ולא כב"ה דלא גמרי', וא"כ ה"ה לעולה.

ודחי' דגם לב"ה גמרי' מעולת חובה שכליל,

ולא משלמי נדבה שמצויין, אלא משניהם יחד.

וריב"א כריב"י: שלא נחלקו על תכף לסמיכה שחיטה אלא על הסמיכה עצמה.

ורבי יוסי לא נחלקו על הסמיכה עצמה שצריך. אלא על תכף לסמיכה שחיטה.

חברו עליו תלמידי שמאי הזקן, א"ל: נקבה היא, ולשלמים הבאתיה.

וגברה ידם של ב"ש, ובקשו לקבוע הלכה כמותן.

והיה שם זקן אחד בבא בבן בוטא מתלמידי שמאי הזקן, שהיה יודע שהלכה כב"ה. ושלח והביא כל צאן קדר שבירושלים והעמידן בעזרה,

ואמר: כל הרוצה יבא ויסמוך ואותו היום גברה יד ב"ה וקבעו הלכה כמותן.

שוב מעשה באחד מתלמידי ב"ה שהביא עולתו לעזרה לסמיכה.

מצאו א' מתלמידי ב"ש א"ל: מה זו סמיכה? א"ל: מה זו שתיקה? שתקו בנזיפה, והלך לו.

אביי: הלכך, ת"ח שא"ל חברו דבר, לא ישיב יותר ממה שאמרו

שהוא אמר מה זו סמיכה וענהו: מה זו שתיקה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת ביצה · הדף היומי היום