ביצה דף כ עמוד ב

פרק שני

תניא: ב"ה לב"ש: מה במקום שאסור להדיוט שבת מותר לגבוה.

מקום שמותר להדיוט ק''ו שמותר לגבוה.

א"ל ב"ש: נדרים ונדבות יוכיחו,

א"ל ב"ה: אין קבוע להם זמן, משא"כ בראייה.

א"ל ב"ש: אף ראייה, דמי שלא חג ביו"ט ראשון של חג חוגג כל החג.

א"ל ב"ה: אף זו קבוע לה זמן, דעבר הרגל ולא חג אין חייב באחריותו

א"ל ב"ש: לכם' - ולא לגבוה.

א"ל ב"ה: לה' - כל דלה'. אלא לכם -ולא לנכרים ולכלבים.

אבא שאול ק"ו: ומה במקום שכירתך סתומה כירת רבך פתוחה.

כ"ש במקום שכירתך פתוחה, שכירת רבך פתוחה.

ונחלקו ת"ק וא"ש: אי נדרים ונדבות קרבין ביו"ט .

ר"ה: לדברי האומר שאין קרבין ביו"ט, אפי מדאורייתא לא חזו [ולא גזירה דרבנן] דשתי הלחם חובת היום הם, ואין לגזור שמא ישהה, ואינו דוחה שבת ויו"ט.

איבעיא: להאומר נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט, עבר ושחט מאי.

רבא: זורק את הדם על מנת להתיר בשר באכילה.

רבר"ה: זורק את הדם על מנת להקטיר אימורין לערב.

נפק"מ: נטמא בשר או אבד. לרבא אסור לזרוק. לרבר"ה: זורק.

והך דכבשי עצרת ששחטן שלא לשמן, שלא בזמנן בשבת - לא יזרוק, ואם זרק הורצה. אבל לכתחלה - לא.

א. לרבר"ה קשיא. ב: שאני שבות שבת משבות יו"ט.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת ביצה · הדף היומי היום