ביצה דף כ עמוד ב
פרק שני
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
תניא: ב"ה לב"ש: מה במקום שאסור להדיוט שבת מותר לגבוה.
מקום שמותר להדיוט ק''ו שמותר לגבוה.
א"ל ב"ש: נדרים ונדבות יוכיחו,
א"ל ב"ה: אין קבוע להם זמן, משא"כ בראייה.
א"ל ב"ש: אף ראייה, דמי שלא חג ביו"ט ראשון של חג חוגג כל החג.
א"ל ב"ה: אף זו קבוע לה זמן, דעבר הרגל ולא חג אין חייב באחריותו
א"ל ב"ש: לכם' - ולא לגבוה.
א"ל ב"ה: לה' - כל דלה'. אלא לכם -ולא לנכרים ולכלבים.
אבא שאול ק"ו: ומה במקום שכירתך סתומה כירת רבך פתוחה.
כ"ש במקום שכירתך פתוחה, שכירת רבך פתוחה.
ונחלקו ת"ק וא"ש: אי נדרים ונדבות קרבין ביו"ט .
ר"ה: לדברי האומר שאין קרבין ביו"ט, אפי מדאורייתא לא חזו [ולא גזירה דרבנן] דשתי הלחם חובת היום הם, ואין לגזור שמא ישהה, ואינו דוחה שבת ויו"ט.
איבעיא: להאומר נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט, עבר ושחט מאי.
רבא: זורק את הדם על מנת להתיר בשר באכילה.
רבר"ה: זורק את הדם על מנת להקטיר אימורין לערב.
נפק"מ: נטמא בשר או אבד. לרבא אסור לזרוק. לרבר"ה: זורק.
והך דכבשי עצרת ששחטן שלא לשמן, שלא בזמנן בשבת - לא יזרוק, ואם זרק הורצה. אבל לכתחלה - לא.
א. לרבר"ה קשיא. ב: שאני שבות שבת משבות יו"ט.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת ביצה · הדף היומי היום