ביצה דף כב עמוד א

פרק שני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

א) ר"ה: בלא הניח עירובי תבשילין, ולב"ה: דהתירו כדי חייו.

ולטעמו מי שלא הניח, אופין לו פת אחת, קדרה אחת, ומדליקין לו את הנר.

מרי"צ: אף צולין לו דג קטן. ותנ"ה.

ב) רבא: בהניח, ושאני הטמנה דמוכח דעל דעת שבת עשה

ואביי הקשה: מחנניה דלב"ש: אין אופין ומבשלין וטומנין, אא"כ ערב בפת או בתבשיל או שנטמנו מעיו"ט, ומשמע דבהניח עושה אפי' שמוכח דלשם שבת עשה.

ג) אביי: כגון שערב לזה ולא ערב לזה, וחנניה ואליבא דב"ש.

א. ואין זוקפין את המנורה.

במנורה של חוליות, שנראה כבונה

לב"ש: יש בנין בכלים, ולב"ה: אין בנין וסתירה בכלים,

שמש עולא: זקף לנר. עולא: לא הבחין בזה, אר"י: הר"ז מכבה,

הנותן שמן בנר בשבת, -חייב -מבעיר, והמסתפק חייב -מכבה

רב: לנקות הפתילה מהפחם מותר.

א. אביי: אסור לכבות הנר מפני תשמיש, ואפי' באין לו בית אחר או מחיצה או כלי לכפות עליו - כרבנן.

והך דאין מכבין העץ כדי לחוס עליה, ואם בשביל שלא יתעשן הבית או הקדרה מותר - כר"י.

ב. רבה: מותר לכבות אש ביו"ט בפקו''נ ולא באיבוד ממון -כרבנן

ג. אמימר: מותר לכחול עין ביו"ט, כשיש סכנה, תחילת ריר, קוץ, דם, דמעה, קדחת. אבל בקרוב לריפוי סוף חולי, ולחזק הראייה - אסור. כרבנן

אמימר: התיר לכחול עין מנכרי בשבת. וא"ד הוא עצמו עשה כן.

שכל צרכי חולה עושין על ידי נכרי בשבת,

ואר"המ: דכל דבר שאין בו סכנה אומר לנכרי ועושה.

והקשה ר"א: דמר סייעו, דעמיץ ופתח, ואין לומר: מסייע אין בו ממש כר"ז.

אמימר: התיר לכחול עין ביו"ט שני של ראש השנה.

ואפי' דלרבא: רק במת ביו"ט שני יתעסקו ישראל, משא"כ בביצה.

אמימר ס''ל כנהרדעי: דאף בביצה. ולא חייש לעיבור אלול דלא מצינו כן מימות עזרא,

א. ואין אופין פתין גריצין אלא רקיקין.

לב"ש: אין אופין פת עבה בפסח, וב"ה מתירין.

פת עבה

א. ר"ה: טפח, שכן מצינו בלחם הפנים טפח.

רב יוסף: רק בזריזין, בפת עמלה, בעצים יבשים, בתנור מתכת חם.

ב. אלא כרב: פת עבה היינו פת מרובה. א''ד שגודלת בלישתה

א"נ במקום התנא לפת מרובה, קראו פת עבה.

ואפי' שאר יו"ט, ותנא ביו"ט דפסח קאי. ותנ"ה דחלקו בפת מרובה.

ר"ג: אף אמר שלשה דברים להקל: וחכמים: אסרו.

מכבדין בית המטות,

ומניחין את המוגמר ביו"ט,

ועושין גדי מקולס בלילי פסחים.

א. ר"א: מחלוקת לגמר, אבל להריח לכו''ע מותר.

והא דאין מכבדין בית המטות ביו"ט, ושל בית ר"ג מכבדין.

ראב"צ: פעמים הרבה נכנסתי אחר אבא לבית ר"ג, ולא כיבדו בית המטות ביו"ט, אלא פרסו עליהם סדינין. ולמחר כשהאורחים נכנסו, סילקו הסדינין ונמצא הבית מתכבד מאליו. א"ל: א"כ אף בשבת מותר.

ב. לא היו מניחין את המוגמר ביו"ט אלא מביאין ערדסקאות של ברזל, ופוקקין נקביהן מעיו"ט, למחר כשאורחים נכנסין פותחין את נקביהן, א"ל: א''כ אף בשבת מותר.

אלא מחלוקת להריח, אבל לגמר אסור.

לעשן פירות - רב: אסור, שמואל: מותר.

ר"ה: רב שאסר, דתחלתו מכבה וסופו מבעיר.

ר"י: ע"ג גחלת - אסור, ע"ג חרס - מותר.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת ביצה · הדף היומי היום