ביצה דף כא עמוד ב

פרק שני

ר"ה: דבני כפר שהטילו עליהם קמח לבני חילא, אם יכולים להביא לתינוק לחם ולא קפדי, מותר דכל חד ראוי, ואי לאו לאו.

והך דריב''ב שאל: לשמעון התימני למה לא בא אמש לביהמ"ד, א"ל: בולשת באה לעירנו ובקשה לחטוף כל העיר, ושחטנו להם עגל והאכלנום, ופטרנום.

וא"ל: תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם, דלכם ולא לנכרים.

- ובאמת שם לא היה ראוי לאכול, שעגל טריפה היה.

מלאכה ביו''ט לכלבים תנאי היא.

'הוא לבדו יעשה לכם', - ריה"ג: ולא לכלבים ר"ע: ולא לנכרים, ונפש - אפי' דבהמה שמזונתן עליך,

ריה"ג: משליכים גרעיני תמרים לכלבים אפי' בלחים דחזו להיסק גדול

ובשבת מטלטלים אגב הלחם, כשמואל: דעושה כל צרכו בפת.

· ריב"ל: מזמנין את הנכרי בשבת, ולא ביו"ט, גזרה שירבה בשבילו.

· ראב"י: אפילו בשבת לא, משום שיורי כוסות.

ולא חזו לתרנגולין שאיסורי הנאה הן משא"כ שלנו מאיסי וחזי לתרנגולין.

וא"א לטלטל אגב כוס, - דאיסוה"נ הוא,

ומה שהותר שברי עצים אגב קטמיה - דלאו איסוה"נ.

וא"א להחשיב כגרף של רעי, שאין עושין כן לכתחילה.

· רבא: מזמנין הנכרי בשבת, ולא ביו"ט, גזרה שמא ירבה בשבילו.

· מרימר ומ"ז לנכרי שהזדמן ביו"ט, אי נח לך בטרחתנו מוטב, אבל לא נטרח עבורך יותר.

ב"ש: לא יחם אדם חמין לרגליו אא"כ ראויין לשתיה,

וב"ה: מתירין. ועושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה.

מדורה רק לב"ה, דלב"ש: אסור ואין הבדל בין אבר אחד לכל גופו.

שלשה דברים החמיר ר"ג כב"ש:

אין טומנין חמין מיו'ט לשבת.

ואין זוקפין מנורה ביו"ט,

ואין אופין פתין גריצין, אלא רקיקין.

ר"ג: מימיהן של בית אבא לא אפו פתין גריצין אלא רקיקין.

א"ל: מה נעשה לבית אביך, שהחמירו על עצמן והקלו לכל ישראל

לאפות פתין גריצין וחררין.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת ביצה · הדף היומי היום