ביצה דף כח עמוד א

פרק שלישי

רנבדר'י: ראה שרבא [וכן אביי], מעביר סכין על פי הסל,

וא"ל: שעושה כן להעביר שמנוניתה. והוא ראה שעושה לחדדה,

אלא דס"ל הלכה, ואין מורין כן.

רמבדר"ב: התיר, ורבנן אסרו, בטבח דמפורסם כמעשה חול.

רב יוסף ת"ח רואה לעצמו, ומשאילה לאחרים.

ר"יו: סכין שעמדה מעיו''ט - מותר לחדדה ביו"ט. בפסקה מלחתוך דבר קשה

ר"ח: סכין שנפגמה, ראש שפוד שנשבר, וגריפת תנור וכירים ביו"ט,

מחלוקת דלת"ק: אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד,

ר"י: מתיר אף מכשירי אוכל נפש.

לת"ק הוא לבדו - ולא מכשיריו. ' לכם' ולא לנכרים

ר"י: 'הוא', למעט כשאפשר לעשותן מעיו''ט 'לכם' לכל צרכיכם.

ריא"ש: שפוד שנרצף אסור לתקנו ביו"ט. אפי שמפשיט בידו

ריא"ש: שפוד שצלו בו בשר - אסור לטלטלו ביו"ט מאוס.

ר"מ: שומטו ומניחו בקרן זוית. טלטול מהצד

ר"ה: רק כשיש עליו כזית בשר.

רבינא: אפי' בשאין עליו בשר מותר לטלטלו, כקוץ ברה"ר.

רחבדר"א: שפוד, שפחות, וגומות - רב מלכיו.

בלורית, אפר מקלה, וגבינה - רב מלכיא.

ר"פ: מתניתין וברייתא - רב מלכיא, שמעתתא רב מלכיו.

וסימנך: מתניתין מלכתא מלכיא, איכא בינייהו שפחות.

לא יאמר אדם לטבח שקול לי בדינר בשר,

אבל שוחט ומחלק ביניהם.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת ביצה · הדף היומי היום