גיטין דף עא עמוד א

פרק שביעי

והתנן: שני אחין או אחיות חרשין הנשואין לשתי אחיות או אחרין חרשין או אחד מהם חרש או פיקח - פטורות מחליצה ומיבום,

ואם היו נכריות - יכנסו, ואם רצו להוציאן - יוציאו!

אלא: כמו שתירצנו מתחילה. שיש הבדל בין דאורייתא פקח לדרבנן.

אביי: אף אנן תנינא: נישטת - לא יוציא,

נתחרש או נשתטה לא יוציא עולמית אף שיכול לדבר מתוך הכתב.

ר"פ: אם לא שרי"ו השמיענו, הו"א שרשב"ג בא לפרש טעם דת"ק,

והך: עולמית א. אף שרואים שחריף; ב. אין מגרש מדאורייתא, לאפוקי רישא

כדרי"צ: מהתורה שוטה מתגרשת בע"כ, ומדרבנן: לא, שלא ינהגו בה מנהג הפקר.

אמרו לו נכתוב גט לאשתך ואמר להן כתובו,

אמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו,

אע"פ שכתבוהו וחתמוהו, ונתנוהו לו, וחזר ונתנו לה,

- הרי הגט בטל, עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו.

רישא: הא אמר תנו - נותנין, - כר"מ: דמילי מימסרן לשליח;

סיפא: עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו,- כר' יוסי: דלא מימסרן

ולא כר"מ: ולא אמר לשלושה, דא''כ עד שיאמר לשלושה מיבעי,

ולא כרבי יוסי: בלא אמר אמרו, א. דעד שיאמר אמרו מיבעי,

ב. הא רבי יוסי לא מודה בכה"ג.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת גיטין · הדף היומי היום