גיטין דף עא עמוד א

פרק שביעי

ואף דתנינן: נשתתק והרכין ראשו כותבין גט לאשתו,

קמ"ל: בחרש שלא מדבר ולא שומע, אבל אלם שמדבר ולא שומע זה חרש

שומע ואינו מדבר זה אלם, וזה וזה הרי הן כפקחין לכל דבריהם.

א. ד'ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו'.

ב. נוטריקון כדאמרי אינשי אישתקיל מילוליה.

והקשה ר"ז: אם לא יגיד פרט לאלם שאין יכול להגיד; הא יכול להגיד מתוך הכתב

א"ל אביי: שאני עדות, דמפיהם - ולא מפי כתבם.

מיתיבי: כשם שבודקין אותו לגיטין, כך בודקין אותו למשאות ולמתנות, ולעדיות ולירושות;

ריב"מ מר"ש: בעדות אשה, שהקילו בה רבנן.

והך: ירושות -היינו ירושת בנו הבכור

והך: משאות ולמתנות, -לאו לעלמא אלא, לדידיה.

מיתיבי: חרש, לא הלכו בו אחר רמיזותיו, קפיצותיו, כתב ידו, אלא במטלטלין, אבל לא לגיטין!

תנאי היא דארשב"ג: בד"א בחרש מעיקרו, אבל פיקח ונתחרש הוא כותב והן חותמין.

וחרש מעיקרו דכשם שכונסה ברמיזה כך מוציאה ברמיזה!

א. מיירי ביבמתו. שנפלה מאחיו פיקח. ולא מחרש דיציאתה ככניסתה ברמיזה

ב. מאחיו חרש, וגזירה אחיו חרש אטו אחיו פיקח.

משא"כ אשתו ביבמתו לא מיחלפה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת גיטין · הדף היומי היום