גיטין דף ע עמוד א

פרק שביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

לקדחת פנימית: יביא שבע מלא יד סלק משבע הערוגות ויבשלם עם העפר שיוצא מהשורשים, ויאכל וישתה שיכר עם עלה אדר או ענבי גפן המודלה בעץ דקל במים,

• לחזיזתא: ילפת יביא שבע חיטים גדלים וגסים וישרפם על מעדר חדש ויוצא מהם שמן וימשח על הילפת

רשב"א עשה כן לעכו"ם לצרעת והתרפא.

שמואל: מי שדקרו אותו ברומח של פרסיים ימות כי הם שמים שם סם המוות, אמנם בינתיים יאכילוהו בשר שמן על גחלים ויין חי, אפשר שיחיה עוד מעט, ויספיק לכתוב צוואה על ביתו.

ראב"א: מי שבלע צרעה ימות, אמנם בנתיים ישקוהו רביעית מחומץ חזק אפשר שיחיה מעט, ויוכל להכין צוואה על נכסיו,

ריב"ל: אכל בשר שור שהתבשל בלפת ולן בלבנה בליל י"ד או ט"ו בתקופת תמוז - אחזתו אש של עצמות,

תנא: והממלא כריסו מכל דבר- אוחזתו אחילו

ר"פ: אפי' מתמרי, וקמ"ל דאפי' שתמרי משביעות ומחממות ומשלשלות ונותנות כח ולא מפנקות.

ר''א: אחילו: אש של עצמות ורפואתו כל המשקים שאדם שותה לרפואה יש להם מנין ימים שלושה ימים ושבעה וי"ב וזה ישתה מיד,

ועוד: שכל המשקים על לב ריק [קודם האכילה] אבל זה יעשה אחר שאכל ושתה, והלך לבית הכיסא ויצא ונטל ידיו ויביאו לו מלא אגרוף מאכל העשוי קמח עדשים ומלח, וכמלא אגרוף יין ישן וילוש יחד ויאכל ויכרוך גופו בסדינים שיתחמם ויזיע ויישן ולא יקיצו אותו עד שייקץ מעצמו שהזיעה מועילה לו, וכשקם יוריד מעצמו הסדין ואי לא יוריד תחזור האחילו.

אליהו הנביא לר"נ: אכול שליש ושתה שליש והנח שליש ולכשתכעוס תעמוד על מילואך

תר"ח: הרוצה שלא יבוא לחולי מעיים ירגיל טיבול לחמו בקיץ וחורף,

וכן סעודה שערבה הנאתה ממנה, משוך ידך,

ואל תשהה עצמך בשעה שאתה צריך לנקביך,

מ"ע: השותה יין רע לבן אוחזתו חלישות

אחר"ח: שישים מיני יין יש, - מעולה שבכולם- יין אדום ורחיני,

גרוע שבכולם- יין רע לבן

ר"י: מי שיושב בבקרי חודש ניסן אצל האש, וסך עצמו בשמן ויוצא ויושב בשמש אוחזתו חלשות,

ת"ר: הקיז דם ושימש מטתו - הוויין לו בנים ויתקין,

הקיזו שניהם ושימשו - הוויין להן בנים בעלי ראתן.

ר"פ: לא אמרן אלא דלא טעים מידי, אבל טעים מידי לא.

רבר"ה: בא מן הדרך ושימש מטתו - הוויין לו בנים ויתקין.

ת"ר: הבא מבית הכסא, אל ישמש מטתו עד שישהה שיעור חצי מיל, מפני ששד בית הכסא מלוה עמו, ואם שימש הוויין לו בנים נכפים.

ת"ר: המשמש מטתו מעומד אוחזתו עוית, מיושב - אוחזתו דלריא,

היא מלמעלה והוא מלמטה אוחזתו דלריא.

ריב"ל: סם דלריא קוצני.- אביי: כרכום הגדל בקוצים.

ר"פ: לועסו ובולעו, רב פפי: לועסו וזורקו.

אביי: מי שאינו בקי בדרך ארץ, יביא ג' שלישי רביעית מלאים כרכום הגדל באדמה בזבל הצאן, ויכתשם ביין,

רי"ו: הן הן שהחזירוני לנערותי

שלשה דברים מכחישים כחו של אדם,

פחד, ד'לבי סחרחר עזבני כחי'; דרך, ד'ענה בדרך כחי';

עון, 'כשל בעוני כחי'.

שלשה דברים מתישין גופו של אדם,

אכל מעומד, ושתה מעומד, ושימש מטתו מעומד.

חמשה קרובין למיתה יותר מן החיים,

אכל ועמד, שתה ועמד, הקיז דם ועמד, ישן ועמד, שימש מטתו ועמד

ששה העושה אותן - מיד מת,

הבא בדרך ונתייגע, הקיז דם, ונכנס לבית המרחץ,

ושתה ונשתכר, וישן על גבי קרקע, ושימש מטתו.

רי"ו: ובעשאן כסידרן. אביי: כסידרן מת, שלא כסידרן חלש.

והך: דמעורת עשתה כן לעבדה ג' מהם ומת - שכחוש היה.

שמונה - רובן קשה ומיעוטן יפה,

דרך, ודרך ארץ, עושר, ומלאכה, יין, ושינה, חמין, והקזת דם.

שמונה ממעטים את הזרע,

המלח, רעב, נתק, בכייה, שינה ע"ג קרקע, גדגדניות, כשות שלא בזמנה, והקזת דם למטה - כפלים.

תנא: כשם שקשה למטה כפלים, כך יפה למעלה כפלים.

ר"פ: למטה - למטה מן הביצים, למעלה - למעלה מן הביצים.

וכשות שלא בזמנה תנא: כשם שקשה שלא בזמנה, כך יפה בזמנה.

ר"פ: זמנה - תמוז, שלא בזמנה - טבת,

ימי ניסן וימי תשרי - לא מעלו ולא קשו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת גיטין · הדף היומי היום