גיטין דף סח עמוד א

פרק שביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

מישש ר"ש העצם: ולקח החתיכה ושם בבגדו, ואחר שאכל, אמרו העבדים שנגנב להם כוס כסף וצריך לבדוק אצל כולם וכשבדקו אצל כולם מצאו אצלו החתיכה,

אמרו: ראה שלא בא לאכול אלא לצערנו

א"ל: אני אכלתי וטעמתי בזה טעם שחין א"ל שלא שחטו בעלת שחין

א"ל: משמיה דר"ח שחור בחתיכה לבנה ולבן בחתיכה שחורה לקותא היא, ובדקו וכן מצאו. כשיצא כרו לו בור ופרסו מעליו מחצלת, ואמרו לו שיבוא מר לנוח, נחר ר"ח מאחוריו

אר"ש לתינוק: פסוק לי פסוקך וא"ל 'נטה לך על ימינך או על שמאלך'.

א"ל: לשמשו מה ראית א"ל מחצלת, א"ל לך משם,

א. דר"ח נחר לי, ב. דפסק לי הינוקא פסוקא, ג. דחשידי עבדי.

'עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני האדם שדה ושדות',

'שרים ושרות' מיני זמר, 'ותענוגות בני האדם אלו בריכות ומרחצאות,

'שדה ושדות'- בבבל תרגמו: שידה ושידתין,

במערבא אמרי: שידתא עגלה לרכיבת שרים.

רי"ו: שלש מאות מיני שדים היו בשיחין, ושידה עצמה א"י מה היא.

בבבל תרגימו: שידא ושידתין.

ששלמה היה צריך ד'והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה וגו',

אמרו לו: יש שמיר שהביא משה לאבני האפוד א"ל היכן נמצא

אמרו לו: שידה ושידתין החביאו אצלם אפשר שיודעים ומגלים לך

הביא: שידה ושידתין וכבשם אצלו,

אמרו: אנו לא יודעים, שמא אשמדאי מלך השדים ידע,

שהוא בהר פלוני חפר לעצמו בור ומילאהו מים וכיסהו באבן וחתמו בחותמו, וכל יום עולה לרקיע ולומד שם,

ואח"כ יורד לארץ ולומד מישיבה של מטה, ואח"כ בא ובודק חותמו שלא נגע בו אדם, ומגלה הבור ושותה מהמים ושוב מכסהו וחותמו בחותמו והולך.

שלח שלמה לבניהו בן יהוידע, והביא לו שלשלת וטבעת שחקוק עליהם שם, וגיזות צמר, ונאד יין.

הלך בניהו: וחפר בור תחת ההר, ועשה נקב בין הבורות, ונתרוקנו המים וסתם הנקב ע"י גיזות הצמר, וחפר בו נוסף במעלה הר מעל בור אשמדאי, ועשה נקב בין הבורות ושפך לשם היין, ומילא שני הבורות בעפר ועלה וישב באילן,

כשבא לשתות מצא היין אמר 'לץ היין הומה שכר וכל שוגה בו לא יחכם.

וכתיב: 'זנות ויין ותירוש יקח לב', לא שתה. ואעפ"כ כשצמא אשמדאי לא נתאפק, שתה רווה ונרדם. ירד ובא, והשליך בו השלשלת ושם על ראשו, כשהתעורר אשמדאי היה משתגע לצאת,

א"ל בניהו: הפסק, דשמא דמרך [המפורש] עליך, אחזו בניהו לאשמדאי והוליכו לשלמה, הגיע אשמדאי לדקל התחכך בו והפילו לארץ, לבית והפילו, לצריף אלמנה ויצאה והתחננה אליו כפף קומתו שלא יתחכך בצריף, וע"י כן נשברה עצם מגופו, אמר אשמדאי היינו ד'ולשון רכה תשבר גרם'

ראה עיוור שטועה בדרכו, העלוהו אשמדאי לדרך המלך,

ראה שיכור שטועה בדרך, והעלהו לדרך המלך,

ראה שמחת כלה שהרבו מאוד בשמחה, בכה,

ראה אדם שאומר לרצען עשה לי מנעלים לשבע שנים, וחייך.

ראה קוסם שקוסם, וחייך,

כשהגיע לשם לא הכניסו לשלמה, רק כעבור ג' ימים,

ביום הראשון שאל מדוע לא קורא לי המלך לבוא אליו,

א"ל: המלך שתה הרבה ונאנס, לקח אשמדאי לבנה והעמידה על חברתה באו העבדים ואמרו לשלמה א"ל כך אמר לכן שתשקוני עוד, למחר שאל מדוע היום עדיין לא הכניסוני,

אמרו לו: שהיום אכל הרבה ונאנס, לקח אבן מחברתה והורידה לארץ

והסביר להם שלמה: שכוונתו דמשכו ידיכם מלהאכילני

לסוף ג' ימים הכניסו לפני שלמה לקח אשמדאי קנה ומדד בו ד' אמות וזרק לפני שלמה, דכשימות לא ישאר לו רק ד' אמות ועכשיו כבשת כל העולם, ולא שבעת עד שכבשת גם אותי,

א"ל: שלמה א"צ ממך דבר, כי אם שמיר לבניית ביהמ"ק,

א"ל: אשמדאי לא מסרו לי השמיר אלא לשר של ים, ואינו מביאו אלא לתרנגול הבר, שנאמן לו שיקיים שבועתו שיחזיר לו,

ותרנגול הבר מביאו להרים שאין בהם יישוב, ומניחו על חודו של הר ופוקע ההר, ומלקט ומביא זרעים לשם, ונהיה יישוב,

וזהו דמתרגמינן 'דוכיפת' - נגר טורא שבוקע ההרים

בדקו קן תרנגולת הבר שיש לו אפרוחים בתוכו וכיסו הבור בזכוכית שקופה, כשבא התרנגול רצה להיכנס ולא יכל, הלך והביא השמיר והניח על הזכוכית, צעק לו השליח צעקה והשליכו מפיו בבהלה, לקח השליח את השמיר והביאו לשלמה, הלך התרנגול וחנק עצמו מפני השבועה.

א'ל בניהו לאשמדאי: מ"ט העלת העוור לדרך, א"ל שהכריזו עליו בשמים דצדיק גמור הוא, ומי שיעשה לו נחת רוח יזכה לעוה"ב.

והעלה השיכור, שהכריזו עליו דרשע גמור, ולכך עשיתי לו נחת רוח שיאכל עולמו בחייו

ובכה בחתונה, שהחתן ימות בתוך ל' יום, ותצטרך הכלה להמתין י"ג שנה, עד שיגדל אחיו הקטן לחליצה,

וחייך שביקש נעליים לז' שנים, ואפי ז' ימים לא יחיה,

וחייך על הקוסם, שתחת מקום מושבו מוטמן אוצר מלכים של זהב וכסף ושיקסום במה שתחתיו

עיכב שלמה אצלו עד שיגמור לבנות הבית עמד שלמה אצל אשמדאי לבדו א"ל: כתיב 'תועפות ראם לו' ואמירי 'כתועפות' אלו מלאכי השרת 'ראם' אלו השדים, מה גדולתכם עלינו,

א"ל: טול ממני השלשלת והבא לי טבעתך ואראה לך, הוריד ממנו השלשלת והביא לו טבעתו, מיד בלע אשמדאי את הטבעת, והניח רגלו אחת ברקיע ורגלו אחרת על הארץ וזרק את שלמה ד' מאות פרסה

דברי שלמה: על אותה שעה: 'מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש'.

'וזה היה חלקי מכל עמלי'

רב ושמואל: חד אמר: מקלו, וחד אמר: גונדו לבושו\ מקידה של חרס.

וחיזר על הפתחים, כל מקום שבא אמר 'אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים'. כשהגיע לסנהדרין ואמר להם כן, אמרו רבנן הרי שוטה לא נשאר בשטות אחת,

אמרו לבניהו: האם קורא לך המלך שתבוא אצלו א"ל לא,

שלחו לנשי שלמה אם הוא בא אצלם, א"ל שכן,

א"ל: בדקו ברגליו שלחו להם שרגליו נתונות תמיד באנפילאות

ושתובע להם בנידותם, ותובע גם את בת שבע אמו.

הביאו לשלמה: טבעת ושלשלת שחקוק עליהם שם המפורש וכשנכנס לאשמדאי, ראהו ופרח, ואפ"ה היה לו פחד ממנו וזהו ד'הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על יריכו מפחד בלילות'

רב ושמואל: אי מלך והדיוט, או מלך והדיוט ומלך.

• לחולי הראש: [מפני דם] יביא עץ ארץ וערבה והדס לח וזית ועץ צפצפה וציפורן ויבלית [מן עשב] ויבשלם ביחד וישפוך שלוש מאות כוסות מהתבשיל על צד אחד בראש, ושלוש מאות מהצד השני.

ואי לא יעזור יביא ורד לבן שכל עליו בצד אחד, ויבשלו וישפוך שישים כוסות על צד אחד בראש ושישים כוסות על הצד השני.

• לצליחתא: [חצי כאב ראש] יביא תרנגול הבר וישחטהו בדינר כסף צרוף על הצד שכואב לו, והדם ייזל על כאב ראשו ויזהר שלא יטף מהדם על עינו שלא יתעוור, ויתלה התרנגול במזוזת הפתח בכדי שכשיוצא ונכנס יתחכך בו

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת גיטין · הדף היומי היום