מגילה דף כב עמוד ב

פרק שלישי

ב. ומוכיחים מזה הכלל: כל יום שממהרין למלאכתן ת"צ וט"ב שלשה.

וכשאין מלאכה ר"ח וחוה"מ קורין ארבעה, ש"מ.

רב אשי הקשה: כל שיש בו מוסף ואינו יו"ט קורין ד'- להביא תענית ציבור

ומתרצינן: לר"ח, ולסימן בעלמא שכל שיותר מחבירו מוסיף-

הלכך: ר"ח וחוה"מ שיש קרבן מוסף - ארבעה.

יו"ט שאסור במלאכה - חמשה,

יוה"כ שענוש כרת - ששה.

שבת שענוש סקילה - שבעה.

במעשה דרב: נפלו כולם על פניהם, ורב לא,

א. דרצפה של אבנים היתה לפניו

ותניא: 'ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה' -אלא ביהמ"ק.

- ולא לפני ציבור, אלא שלא רצה ללכת ולהטריח הציבור.

ב. היה רגיל בפישוט יו"ר שרק זה נאסר, ולא רצה לשנות מנהגו.

ג. אדם חשוב שאני, שאינו רשאי ליפול אא"כ נענה כיהושע.

קידה - על אפים, כריעה - על ברכים, השתחואה - פישוט יו"ר.

לוי: קד לפני רבי ונצטלע, וגם מפני שהטיח דברים כלפי מעלה.

אביי ורבא: הטו על צידיהם דאדם חשוב

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת מגילה · הדף היומי היום