פסחים דף ע עמוד א

פרק שישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ואלא שבא בטומאה. וידעי דמית נשיא. וגוסס בי"ג –.

סכין דחד ספיקא - מטביל לה, קופיץ דתרי ספיקי - לא מטביל לה.

יהודה בן דורתאי פירש הוא ודורתאי בנו והלך וישב לו בדרום.[שלא רצה להתחייב בשבת]

אמר: אם יבוא אליהו ויאמר להם לישראל: מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת, מה הן אומרים לו? תמהני על שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון שהן חכמים גדולים ודרשנין גדולים, ולא אמרו להן לישראל: חגיגה דוחה את השבת.

רב: טעמא דבן דורתאי – ד'וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר'.

והלא אין פסח אלא מן הכבשים ומן העזים אלא צאן זה פסח, בקר זו חגיגה. ואהך אמרי' וזבחת.

רב אשי: ואנן טעמא דפרושים ניקו ונפרוש? אלא קרא לכדר"נ.

דאר"נ מרב"א: מנין למותר הפסח שקרב שלמים - שנאמר 'וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר'.

וכי פסח מן הבקר בא? והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים. אלא: מותר הפסח יהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר.

ולרבנן, לא דחי שבת אף דקרבן ציבור כדריב"ס 'וחגתם אתו חג לה' שבעת ימים בשנה'.

- ולא שמונה דאין דוחה את השבת.

רבין: אמרתי לפני רבותי: פעמים שאי אתה מוצא אלא ששה, כגון שחל יו"ט הראשון של חג בשבת.

אביי: אבין יאמר כן והא שמונה לא משכח"ל כלל ושבעה איתא ברוב שנים.

עולא מר"א: שלמים ששחטן מעיו"ט אינו יוצא בהן לא משום שמחה ולא משום חגיגה.

משום שמחה ד'וזבחת ושמחת' - בעינן זביחה בשעת שמחה - וליכא.

משום חגיגה - הוי דבר שבחובה, וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין.

ומסייע ליה מהא ד'והיית אך שמח' - לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה. ולא ראשון ד'אך' חלק.

וטעמא דמרבה אני לילי יו"ט האחרון - שיש שמחה לפניו, ומוציא אני לילי יו"ט ראשון שאין שמחה לפניו.

מתיב רב יוסף: חגיגת י"ד יוצא בה משום שמחה, ולא משום חגיגה ומיירי בשעיכב ושחטה.

רב אשי: ה"נ מסתברא, דאלת"ה הא ב"ת קתני לה ופסלה לה בלינה ש"מ.

מתיב רבא: 'ההלל והשמחה שמנה'- ואי אמרת בעינן זביחה בשעת שמחה הא משכח"ל הרבה פעמים רק שבעה וכגון שחל יו"ט הראשון להיות בשבת.

וענהו רהבדר"י דמשמחו בשעירי הרגלים. ונדחה א. דשעירי הרגלים נאכלין חי ואין בזה שמחה.

ועוד כהנים אוכלים וישראל במה שמחים.

אלא אר"פ: משמחו בכסות נקיה ויין ישן.

רבין מר"א: שלמים ששחטן מערב יו"ט יוצא בהן משום שמחה, ואין יוצא בהן משום חגיגה.

יוצא משום שמחה - לא בעינן זביחה בשעת שמחה.

ולא משום חגיגה - הוי דבר שבחובה, וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין.

הך 'אך' דחלק בין לילי יו"ט אחרון שיש שמחה לפניו ללילי יו"ט ראשון שאין שמחה לפניו.

ר"כ: מנין לאימורי חגיגת ט"ו שנפסלין בלינה 'ולא ילין חלב חגי עד בקר' וסמיך ליה ראשית.

ומשמע דאי לא כתב ראשית הוו"א בקר - בקר שני.

והקשה רב יוסף מי איכא מידי, דאלו תנא לבשר לא בעי ראשית, ור"כ לאימורין בעי ראשית.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום