יומא דף מג עמוד א

פרק רביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ג. קבלה והזאה לרב: כשר בהדיוט. שמואל: באלעזר. [לפניו לרב שלא יסיח דעתו לשמואל זר שחוט ואלעזר רואה]

ד. שריפה כשר להזאה כשר לשרוף. [ולקח אלעזר- לשמואל להחזיר לאלעזר, לרב: מיעוט אחר מיעט לרבות כהן הדיוט]

ה. השלכת עץ ארז, כשרה בכהן הדיוט, [לרב כעבודות הקודמות דממילא וקרא דאפי' שאינו בגוף הפרה, ושמואל: משמע מוציא מידי משמע]

ו. אסיפת האפר והנחתו מחוץ למחנה כשרה בזר ובאשה, ולא בקטן.

ז. קידוש -לחכמים: הכשר לאסיפת האפר כשר לקידוש,

לר"י: כשר בזר ובקטן. ופסול באשה.

ח. הזאה לחכמים: כשרה בזר ובקטן אבל לא באשה.

ולר"י: כשרה בזר ובאשה אבל לא בקטן.

א. כהן צריך ללבוש בגדי כהונה [אפילו לדורות]

ב. טבול יום כשר בכל עבודות הפרה. לא יוציא ולא ישחט פרה אחרת עמה.

ט. והניח יצאו חשו שאין בהם דעת להניח,

ור"י: מכשיר בקטן ופוסל באשה ואדרוגינוס,

לרבנן: הפסולים באסיפה פסולים בקידוש,

ולר"י: ולקחו אפי' קטן דפסול, כאן כשר, אשה מונתן ולא ונתנה, לרבנן אפי' לקחו ב' נותן אחד,

י. ולקח אזוב וטבל במים, איש טהור לרבנן איש ולא אשה, טהור להכשיר הקטן, ולר"י איש ולא קטן, טהור להכשיר האשה, והך דקטן שאין בו דעת אשה מסייעתו ומזה ולא פליג ר'י- כיון דמשמע מוציא מיד משמע ומשמע ממילא פליג,

יא. והזה הטהר על הטמא – מכלל שהוא טמא לימד על יבול יום שכשר בפרה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יומא · הדף היומי היום