עבודה זרה דף ס עמוד ב

פרק רביעי

• אותה החבית שנבקעה לאורכה, קפץ העכום וחבקה והתירה רב"פ [רהבדר"י] למכרה לעכו"ם.

וה"מ שנבקעה לאורכה אבל לרחבה אפי' בשתיה שרי שמעה לבנה בעלמא הוא עושה [בלחיצתו]

• אותו עכום שנמצא עומד בבית הבד ולא היה יין כי אם מעט לחלוחית

- • אר"א אי יש טופח להטפיח בעי הדחה ובעי ניגוב ואי לא בהדחה בעלמא סגי

עכו"ם שנמצא עומד בצד הבור של יין, אם יש לו מלוה עליו אסור, אין לו מלוה עליו מותר.

נפל לבור ועלה, מדדו בקנה, התיז את הצרעה בקנה, או שהיה מטפיח ע"פ חבית מרותחת - בכל אלו היה מעשה ואמרו: ימכר, ור"ש מתיר.

נטל את החבית וזרקה בחמתו לבור, זה היה מעשה והכשירו.

שמואל: והוא שיש לו מלוה על אותו יין.

רב אשי: מתני' נמי דיקא, דתנן: המטהר יינו של עכו"ם ונותנו ברשותו, והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות - מותר;

אבל אם ירצה ישראל להוציאו ואין מניחו עד שיתן לו מעותיו, זה היה מעשה בבית שאן ואסרו;

טעמא דאין מניחו, הא מניחו שרי, ש"מ: מלוה על אותו יין בעינן, ש"מ.

• אר"פ: לא שנו אלא שעלה מת, אבל עלה חי – אסור- דדמי עליה כיום אידם

ראב"א: ינוחו לו לר"ש ברכות על ראשו, כשהוא מתיר - מתיר אפילו בשתיה, וכשהוא אוסר - אוסר אפילו בהנאה.

ר"ח בן אב"נ מר"ח מרב [מזעירי]: הלכה כר"ש.

א"ד אר"ח: אמר לי אבא בר חנן, הכי אמר זעירי: הלכה כר"ש, ואין הלכה כר"ש.

רב אשי: כל שבזב טמא בעכו"ם עושה יין נסך, כל שבזב טהור - בעכו"ם אינו עושה יין נסך.

הקשה ר"ה לר"א: נטל את החבית וזרקה בחמתו לבור, זה היה מעשה בבית שאן והכשירו; משמע דשלא בחמתו לא!

- התם דקאזיל ממנו וממנו כלומר שמגלגלו ומורידו לבור כל שעה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת עבודה זרה · הדף היומי היום