עבודה זרה דף ח עמוד א
פרק ראשון
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
רבי יהושע ילפינן ממשה, ולר"א: שאני משה דרב גובריה. ולא ילפי ממנו
וחכ"א: לא כדברי זה וזה, אלא שואל אדם צרכיו בשומע תפלה.
ריא"ש הלכה כדברי חכמים.
ריבדרשב"ש מרב: מדרב אע"פ שאמרו: שואל אדם צרכיו בשומע תפלה, אבל אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה - אומר.
ארחבר"א מרב אף שאמרו: שואל אדם צרכיו בשומע תפלה, אם יש לו חולה בתוך ביתו - אומר בברכת חולים, ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים.
ריב"ל: אע"פ שאמרו: שואל אדם צרכיו בשומע תפלה, אבל אם בא לומר אחר תפלתו, אפילו כסדר יוה"כ אומר.
ואלו אידיהן של עובדי כוכבים: קלנדא, וסטרנורא, וקרטיסים, ויום גנוסיא של מלכיהם, ויום הלידה, ויום המיתה, דברי רבי מאיר;
וחכ"א: כל מיתה שיש בה שריפה יש בה ע''ז, ושאין בה שריפה אין בה עכו"ם
אבל יום תגלחת זקנו ובלוריתו, ויום שעלה בו מן הים, ויום שיצא מבית האסורין, ועכו"ם שעשה משתה לבנו - אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש בלבד.
רחב"ר: קלנדא - ח' ימים אחר תקופה, סטרנורא - ח' ימים לפני תקופה, וסימנך: אחור וקדם צרתני וגו'.
ת"ר: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה, כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים,
לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים, הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים.
למ"ד: בתשרי נברא העולם, יומי זוטי חזא, יום ארוך לא ראה
ולמ"ד: בניסן נברא העולם, אפי' שראה יום קצר ויום ארוך מ"מ לא ראה יום קצר כ"כ כמו בטבת
ת"ר: יום שנברא בו אדם הראשון, כיון ששקעה עליו חמה, אמר: אוי לי, שבשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי ויחזור עולם לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, היה יושב [בתענית] ובוכה כל הלילה וחוה בוכה כנגדו, כיון שעלה עמוד השחר, אמר: מנהגו של עולם הוא, עמד והקריב שור שקרניו קודמין לפרסותיו, שנא': 'ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס'.
ואריא"ש: שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו, שנאמר: 'ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס'.
מקרין תרתי משמע! ארנב"י: מקרן כתיב.
בעי רב מתנה: רומי שעשתה קלנדא, וכל העיירות הסמוכות לה משתעבדות לה, אותן עיירות אסורות או מותרות?
ריב"ל אמר: קלנדא אסורה לכל היא; רי"ו: אסורה רק לעובדיה.
ת"כ דרי"ו אף שאמרו: רומי עשתה קלנדא, וכל עיירות הסמוכות לה משתעבדות לה, היא עצמה אינה אסורה אלא לעובדיה בלבד;
סטרנליא וקרטסים, ויום גנוסיא של מלכיהם, ויום שהומלך בו מלך - לפניו אסור, אחריו מותר;
ועכו"ם שעשה משתה לבנו - אין אסור אלא אותו היום ואותו האיש.
ר"א: אף נמי תנינא, דקתני: יום תגלחת זקנו ובלוריתו, ויום שעלה בו מן הים, ויום שיצא בו מבית האסורין - אין אסור אלא אותו היום בלבד ואותו האיש;
אותו היום לאפוקי לפניו ולאחריו, אותו האיש לאפוקי המשועבדים לו שאינם אסורים, ש"מ.
תניא רבי ישמעאל: ישראל שבחו"ל עובדי עכו"ם בטהרה הן, כיצד? עכו"ם שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעירו, אע"פ שאוכלין משלהן ושותין משלהן ושמש שלהן עומד לפניהם, מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים, שנא' 'וקרא לך ואכלת מזבחו'. משעת קריאה
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת עבודה זרה · הדף היומי היום