עבודה זרה דף ח עמוד ב
פרק ראשון
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
- הלכך, כל ל' יום, בין א"ל מחמת הלולא ובין לא א"ל מחמת הלולא - אסור;
מכאן ואילך, אי א"ל מחמת הלולא - אסור, ואי לא אמר מחמת הלולא - שרי.
וכשא"ל מחמת הלולא – אר"פ עד י"ב חודש
ומעיקרא אסור- ר"פ מדרבא מכששמים השעורים בערבות לשכר [או לפני חתן וכלה].
ואחר י"ב חודש שרי והא דריבדר"מ הזדמן לבית עכו"ם לאחר י'ב חודש ושמע דהודה ופירש ולא אכל
- שאני ריבדר"מ דאדם חשוב הוא ושמח עליו מאוד.
א. וקרטסים וכו'.
קרטסים אריא"ש: יום שתפסה בו רומי מלכות.
והתניא: קרטסים ויום שתפסה בו רומי מלכות!
- אמר רב יוסף: שתי תפיסות תפסה רומי, אחת בימי קלפטרא מלכתא, ואחת שתפסה בימי יונים;
דכשבא רב דימי אמר: ל"ב קרבות עשו רומאים יחד עם יוונים ולא יכלו להם עד ששיתפו ישראל עמם
וכך תנו בהדייהו: אי מינן מלכי, מנייכו הפרכי, אי מנייכו מלכי, מינן הפרכי;
ושלחו רומאי ליונאי: עד עכשיו עשינו בקרב ועכשיו בדין
מרגלית ואבן טובה איזה מהן יעשה בסיס לחבירו שלחו להם: מרגלית לאבן טובה.
אבן טובה ואנך איזו מהן יעשה בסיס לחבירו? אבן טובה לאינך.
אינך וספר תורה, איזו מהן יעשה בסיס לחבירו? אינך לספר תורה.
שלחו להו: א"כ אנן ספר תורה גבן וישראל בהדן, כפו להו.
כ"ב שנה עמדו בנאמנותם לישראל ואח'כ השתעבדו בהם
מעיקרא דרוש: נסעה ונלכה ואלכה לנגדך, ולבסוף דרוש: 'יעבר נא אדני לפני עבדו'.
כ"ב שנה עמדו בנאמנותם
-דאר"כ: כשחלה ריבר"י שלחו לו רבי אמור לנו ב' וג' דברים שאמרת לנו משום אביך.
א"ל: מאה ושמנים שנה קודם שנחרב הבית - פשטה מלכות הרשעה על ישראל,
פ' שנה עד לא חרב הבית - גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית,
מ' שנה עד לא חרב הבית - גלתה סנהדרין וישבה לה בחנות.
הלכתא כריב"א: לומר, שלא דנו דיני קנסות.
והך דארי"ר: ברם זכור אותו האיש לטוב וריב"ב שמו, שאלמלא הוא נתבטלו דיני קנסות מישראל; שגזרה מלכות הרשעה גזרה: כל הסומך יהרג, וכל הנסמך יהרג, ועיר שסומכין בה תחרב, ותחום שסומכין בו יעקר;
מה עשה רבי יהודה בן בבא? הלך וישב בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות בין ב' תחומי שבת, בין אושא לשפרעם, וסמך שם חמשה זקנים: ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ור"ש ורבי אלעזר בן שמוע, ורב אויא מוסיף: אף רבי נחמיה;
כיון שהכירו בהם אויבים, אמר להם: בני, רוצו!
אמרו לו: רבי, ואתה מה תהא עליך? אמר להם: הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין;
אמרו: לא זזו משם עד שנעצו לגופו ג' מאות לולניאות של ברזל ועשאוהו לגופו ככברה!
ארנב"י: לא תימא דיני קנסות, אלא שלא דנו דיני נפשות.
- כיון שראו שרבו רוצחין וא"א לדונם אמרו מוטב נגלי ממקום למקום שלא יתחייבו, דכתיב: 'ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא', מלמד שהמקום גורם.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת עבודה זרה · הדף היומי היום