בבא בתרא דף פו עמוד א

פרק חמישי

ולא מרבא: ג. דמשך חמריו ופועליו והכניסן לתוך ביתו, [כלי מוכר ברשות לוקח]

אם רק פסק או רק מדד - שניהן יכולין לחזור בהן.

פירקן והכניסן לתוך ביתו,

פסק עד שלא מדד - אין שניהן יכולין לחזור בהן, - שסמך דעתו

מדד עד שלא פסק - שניהן יכולין לחזור בהן. - דלא סמך דעתו.

ומוכח שהטעם שלא קונה דהוי שכלי מוכר ברשות לוקח וה''נ להיפך

- דחי רנב''י: מיירי בששפכן ואין כלי מוכר.

- רבא: מיירי בחבילות שומים שאין להם שקין לפרקן, ולא כששפכן דהא תני פירקן

ואין להוכיח ד. מרב ושמואל: דכלי קונה, קונה לו בכל מקום. ומשמע אף ברשות מוכר

- דלא לרבות רשות מוכר אלא לרבות: כשא"ל: מוכר לך קנה. דמשאיל מקומו

תנן התם: נכסים שיש להן אחריות - נקנין בכסף ובשטר ובחזקה,

ושאין להן אחריות - אין נקנין אלא במשיכה.

מר''ח או ר''כ: ל"ש אלא דברים שאין דרכן להגביה,

אבל שדרכן להגביה – רק בהגבהה ולא במשיכה.

א. והך: דהגונב כיס בשבת חייב, שנתחייב בגניבה קודם שבא לאיסור שבת

מגרר ויוצא מגרר ויוצא פטור,- דאיסור שבת וגניבה באין כאחד.

דשם מיירי בכיס גדול שצריך רצועה למושכו דנקנה שכן דרכו

ב. והך: דברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו

- היינו דלצדדין דבר הגבהה - בהגבהה, דבר משיכה - במשיכה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא בתרא · הדף היומי היום