בבא בתרא דף פח עמוד א

פרק חמישי

ג.רחב''א: שנטלה למוד בה, וכרבה: דהכישה - נתחייב בה.

וקשה א. דווקא בבע"ח שלימדה ללכת ולברוח משא"כ כאן ב. א''כ תנאי היא

ד. רבא: אני וארי שבחבורה (ר"ז:) תרגימנוה שנטלה למוד בה לאחרים,

וחלקו בשואל שלא מדעת -אי שואל הוי, אי גזלן הוי.

שמואל: הנוטל כלי מן האומן לבקרו ונאנס בידו - חייב. וה"מ דקץ דמיו.

וכן הורה רב בהגביה ירך וחטפה פרש דחייב -ובקייץ דמיה

וכן הורה ר"כ בהקדיש דלעות שהרימו לבודקם דאין מקדיש שאין שלו בקץ דמיה

ת"ר: הלוקח ירק מן השוק, ובירר והניח אפילו כל היום כולו לא קנה ולא נתחייב במעשר, גמר בלבו לקנותו -קנה ונתחייב במעשר,

דלהחזירו א"א - שכבר נתחייב במעשר, ולעשרו א"א שכבר מפחיתן בדמים, לכך מעשרו ונותן לו דמי מעשר.

וביר"ש עסקינן, כר"ס דקיים בנפשיה וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ.

הסיטון מקנח מדותיו אחד לל' יום, ובעה"ב אחד לי"ב חדש.

רשב"ג: חילוף הדברים.

חנווני מקנח מדותיו פעמים בשבת, וממחה משקלותיו פעם בשבת,

ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל. לרשבג: ביבש אין צריך.

וחייב להכריע לו טפח.

היה שוקל לו עין בעין נותן לו גירומין, אחד לעשרה בלח, ואחד לעשרים ביבש.

מקום שנהגו למוד בדקה - לא ימוד בגסה, בגסה - לא ימוד בדקה,

למחוק - לא יגדוש, לגדוש - לא ימחוק.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא בתרא · הדף היומי היום