כתובות דף סז עמוד ב

פרק שישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

מפרנסין יתומה ואח"כ היתום, שאין דרכה לחזור על הפתחים.

משיאין יתומה ואח"כ היתום, שבושתה מרובה משל איש.

יתום שבא לישא, שוכרין לו בית ומציעין לו מטה וכל כלי תשמישו, ואח"כ משיאין לו אשה,

'די מחסורו' - זה הבית, 'אשר יחסר' - זה מטה ושלחן,

'לו' - זו אשה, וכן 'אעשה לו עזר כנגדו'.

די מחסורו' - אתה מצווה לפרנסו, ולא לעשרו;

'אשר יחסר לו' - אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו.

ד' מעשי תנאים בצדקה

הלל הזקן, שלקח לעני בן טובים סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו;

פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו, ורץ לפניו שלשה מילין.

ב. אנשי גליל עליון לקחו לעני בן טובים מציפורי ליטרא בשר בכל יום.

א. בשר עוף ב. ליטרא בשר ממש. ג. ר"א: כפר קטן היה וכל יום הפסידו בגללו בהמה

ג. אותו שבא לר"נ א"ל: במה אתה סועד? א"ל: בבשר שמן ויין ישן.

גלגל עמו בעדשים ומת, אמר: אוי לו לזה שהרגו נחמיה!

[שלא היה לו לפנק נפשו כל כך],

ד. רבא שאל א': במה אתה סועד? א"ל: בתרנגולת פטומה ויין ישן.

א"ל: ולא חיישת לדוחק הציבור? א"ל: מה' אני אוכל ולא מהם,

דתנינא: 'עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו', שכאו"א נותן הקב"ה פרנסתו בעתו.

אדהכי באה אחות רבא שלא ראתו י"ג שנים, והביאה לו תרנגולת פטומה ויין ישן, אמר: מאי דקמא? א"ל: נענתי לך [דיברתי יותר מידי, קום אכול.

ת"ר: אין לו ואינו רוצה להתפרנס,

ר"מ נותנין לו לשום הלואה וחוזרין ונותנין לו לשום מתנה,

וחכ"א: נותנין לו לשום מתנה וחוזרין ונותנין לו לשום הלואה [שלוקחין מירושיו.]

יש לו ואינו רוצה להתפרנס, נותנין לו לשום מתנה וחוזרין ונפרעין ממנו. והיינו לאחר מיתה,

ר"ש - אין נזקקין לו, אין לו ואינו רוצה להתפרנס - אומרים לו הבא משכון וטול, כדי שתזוח דעתו עליו. ולא יתבייש,

'העבט' - זה שאין לו ואינו רוצה להתפרנס,

שנותנים לו לשום הלואה וחוזרין ונותנין לו לשום מתנה,

'תעביטנו' ר"י: זה שיש לו ואינו רוצה להתפרנס,

שנותנין לו לשום מתנה ונפרעין ממנו לאחר מיתה,

וחכ"א: יש לו ואינו רוצה להתפרנס - אין נזקקין לו,

'תעביטנו'- דברה תורה כלשון בני אדם.

ב' מעשי צדקה דמר עוקבא

א. נתן לשכנו כל יום ד' זוזים בדלת וכשרצה העני לראות מי נותן לו ברח מפניו מ"ע ואשתו ונכנסו לתנור ורגליו נכוו ורגליה לא,

ואמרה לו מפני שהיא נותנת אוכל לעניים ומקרבת הנאתם,

וטעם שעשו כן: דנח לאדם שימסור עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים 'מתמר' ד'היא מוצאת'.

ב. נתן לשכנו כל עי"כ ד' מאות זוז, וכשפעם אחת חזר בנו וסיפר שא"צ לזה, שראה שמזלפים לפניו בביתו יין ישן,

אמר אם מפונק הוא כ"כ והכפיל תרומתו,

כשנפטר ביקש חשבונות צדקה וראה שנתן ז' אלפי דינרי סיאנקי,

אמר: זו צידה קלה לדרך רחוקה, עמד ובזבז חצי ממונו,

ואע"ג דבאושא התקינו: המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ה"מ מחיים שמא ירד מנכסיו אבל לא אחר מיתה,

צדקה ברמאין

א. ר"א: כורך צעיפו לאחוריו וממציא עצמו ליד עניים שיוכל ליקח משם בלי שיראה ואכתי שם עיניו לאחריו מפני הרמאים

ב. ר"ח היה רגיל לשלוח ד' זוזים בכל ער"ש לעני וכשפעם אחת אשתו חזרה ואמרה שא"צ, ששמעה שואלים אותו אם רוצה לסעוד במפות פשתן או משי ענה לה כר"א דנחזיק טובה לרמאין, שאלמלא הן היינו חוטאין בכל יום,'וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא'.

ותני מריב'ק כל המעלים עיניו מהצדקה כאילו עובד עכו"ם ד'השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו', וכתיב יצאו אנשים בני בליעל, מה להלן אף כאן עכו"ם,

ת"ר: המסמא עינו, והמצבה בטנו, והמקפח שוקו אין נפטר מהעולם עד שיבא לידי כך.

המקבל צדקה וא"צ לכך, אין נפטר מהעולם עד שיבא לכך.

תנן: אין מחייבין אותו למכור ביתו וכלי תשמישו.-כוסות וקערות

והך דהשתמש בכלי זהב ישתמש בכלי כסף, בכלי כסף - ישתמש בכלי נחושת במטה ושולחן,

א. הא בכוסות וקערות דמאוס. ויקשה דא"ה מ"ש ממטה,

ב. רבא בדרבה: במחריש כסף שחייב למכור.

ג. ר"פ: הך דצריך למכור לאחר שיבא לידי גיבוי,

[שנתברר שהוא עשיר וצריך לשלם מה שלקח].

יתומה שהשיאתה אמה או אחיה מדעתה, וכתבו לה ק' או נ' זוז,

משתגדיל יכולה להוציא מידן מה שראוי להנתן לה.

ר"י: אם השיא בת הראשונה, ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה

וחכ"א: פעמים שאדם עני והעשיר או עשיר והעני,

אלא שמין את הנכסים ונותנין לה.

שמואל: לפרנסה שמין באב.

והך דהבנות ניזונות ומתפרנסות מנכסי אביהן; דשמין הנכסים ונותנין לה ולא אומרים אילו אביהן היה קיים וכו' היינו בפרנסת עצמה וניזונות באכילה ושתייה ומתפרנסות בלבוש וכיסוי

תנן, וחכ"א: פעמים שאדם עני והעשיר או עשיר והעני,

בדעת ולא בנכסים דא"ה איך יתכן שיתן בהעני,

ותיובתא דשמואל דהולכים אחר אומדנא,

ושמואל כר"י דינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה.

ולא אמר הלכה כר"י דהו"א רק בהשיאה שגילה דעתו, קמ"ל אף בלא השיאה

ותני בהשיאה להודיעך כח רבנן דאף שגילה דעתו לא הולכים אחר אומדנא.

רבא לר"ח דרשינן משמך: הלכה כר"י א"ל: יה'ר כל כהך תדרשו משמי.

והא דרבא הלכה כרבי דבת הניזונת מן האחין - נוטלת עישור נכסים

היינו בשלא אמדהו - שיתנו עישר בנכסים.

ומסתבר כן שמעשה ונתן לה רבי אחד מי"ב בנכסים, ובהכרח באמדוהו

רבי: בת הניזונת מן האחין - נוטלת עישור נכסים.

אמרו לרבי: לדבריך, מי שיש לו עשר בנות ובן, אין לו לבן במקום בנות כלום!

אמר להן, כך אני אומר ראשונה נוטלת עישור נכסים, שניה במה ששיירה, ושלישית במה ששיירה, [וכ"ז כדי לברר ירושת הבן] ואח"כ חוזרות וחולקות בשוה.

ואם באו כולם להנשא כאחת - חולקות בשוה.

מסייע לר"מ: דאם באו להנשא כולם כאחת נוטלות עישור אחד; והיינו עישור כאחד.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת כתובות · הדף היומי היום