מועד קטן דף ב עמוד ב

פרק ראשון

לרבה: חורש, שבא לרכך הקרקע.

לרב יוסף: זורע, שבא להצמיח הפירות.

אביי הקשה: למה לא שניהם, כזומר וצריך לעצים - קשיא.

הקשה ריו"ס לרבה: דמנכש לכלאים לוקה, ואין חרישה בכלאים,

ותירץ רבה: משום מקיים כר"ע, וטעמו: 'שדך לא [תזרע] כלאים'.

ויקשה: דמשקין שלחין בשביעית, וזריעה וחרישה דאורייתא?

א. בשביעית דרבנן בזמן הזה וכרבי, שכשאין שמיטת קרקע אין כספים.

ב. אפי' רבנן, מדאורייתא אסור רק אבות שבפסוק ולא תולדות.

ולכן כתבה התורה זמירה ובצירה דבכלל זריעה וקצירה – למעט אחריני.

ויקשה מברייתא: שמובאות תולדות שאסורות מדאורייתא ניכוש עידור כיסוח, קירסום זירוד פיסוג, זיבול פירוק איבוק עישון- שדך לא, כרמך לא.

ומתירים רק קשקוש בזיתים, נקעים מים, ועוגיות לגפנים -

'שדך לא תזרע' דומיא דזריעה עבודה שמיוחדת בשדה ובכרם.

ומתרצים: שרק מדרבנן, וקרא 'אסמכתא'.

והך: ד'קשקוש' - לסתום חורים שבאילן שמותר, אבל להברות האילן אסור -ד'והשביעית תשמטנה' מ'לקשקש', 'ונטשתה' מלסקל.

רי"ו ור"א: אם לוקה או לא.

אפשר כו"ע לא כר''א: שכלל בעשה ופרט בלא תעשה - אין דנין כלל ופרט וכלל.

מ"ד לוקה: יש כלל ופרט וכלל ומרבים חרישה,

ומ"ד לא לוקה: התורה פרטה תולדות, זמירה ובצירה שרק אלו ולא אחרות.

ויקשה מברייתא: שמובאות תולדות שאסורות מדאורייתא, כנ"ל.

ומתרצים: שרק מדרבנן, וקרא 'אסמכתא'.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת מועד קטן · הדף היומי היום