נדרים דף יט עמוד ב

פרק שני

- רבא, גבי כרי סבר: כל שספיקו חמור מודאי לא מכניס עצמו לספק, דאילו גבי נזיר ודאי, מגלח ומביא קרבן ונאכל, על ספיקו לא מגלח.

א"ל: נזיר עולם גם ספיקו חמור מודאי, דאילו ודאי הכביד שערו, מיקל בתער ומביא שלש בהמות, ואילו ספיקו לא.

א"ל: נזיר שמשון לא תניא. והך דראב"א תניא ההיא דר"י מר"ט היא

דתניא: אין אחד מהם נזיר, לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה.

והך דנגנב או נאבד -להודיעך כחו דר' שמעון, דאף שנגנב או אבד, סבר: מכניס אדם עצמו לספק. ׹

הא מכירין - אסורין, אלמא ספק לחומרא,

אימא סיפא: סתם חרמים ביהודה מותרין, ובגליל - אסורין, שאין אנשי הגליל מכירין את חרמי הכהנים;

הא מכירין - מותרין, אלמא ספק לקולא!

- אביי: סיפא ראב"צ; דתניא, לר"י: סתם תרומה ביהודה אסורה,

ראב"צ: סתם חרמים בגליל אסורין.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת נדרים · הדף היומי היום