נדרים דף מג עמוד א

פרק רביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

לא ילונו, שמהנה לו

לא ילוה או ישאל הימנו, א. ריב'ח: כגון שנדרו הנאה זה מזה.

ב. אביי: גזירה לשאול משום להשאיל, וכן בכל כה"ג.

אמר לו השאילני פרתך אמר לו אינה פנויה,

אמר קונם שדי שאני חורש בה לעולם,

אם היה דרכו לחרוש - הוא אסור, וכל אדם מותרים,

ואם אין דרכו לחרוש הוא וכל אדם אסורין.

המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל,

הולך אצל החנוני ואומר איש פלוני נודר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה, והוא נותן לו, ובא ונוטל מזה.

היה ביתו לבנות, גדרו לגדור, שדהו לקצור,

הולך אצל הפועלים ואומר איש פלוני מודר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה, והן עושין עמו, ובאין ונוטלין שכר מזה.

היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל,

נותן לאחד לשום מתנה והלה מותר בה;

אם אין עמהם אחר, - מניח על הסלע או על הגדר ואומר הרי הן מופקרים לכל מי שיחפוץ, והלה נוטל ואוכל,

ור' יוסי: אוסר.

טעם רבי יוסי

רי"ו: דס"ל הפקר כמתנה, דעד דבאה מרשות נותן לרשות מקבל

אף הפקר עד דאתי לרשות זוכה.

מתיב ר' אבא: והלה נוטל ואוכל, ורבי יוסי אוסר;

א"ר יוסי: אימתי? בזמן שנדרו קודם להפקירו,

אבל אם הפקירו קודם לנדרו - מותר

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת נדרים · הדף היומי היום