נדרים דף נו עמוד ב

פרק שביעי

- ודחי' דמידי דהוה אמטה המיוחדת לכלים, שא"צ לכפותה.

ג. אלא קשה מדתניא רשב"ג: דרגש, מתיר קרביטיו ונופל מאליו;

ואי מטה חשובה היא מי יש לה קרביטין?

רבין מרתב"מ: [שהיה מצוי בשוק דצלעי ] א"ל דרגש - - ערסא דצלא.

רבי ירמיה: מטה - מסרגין אותה ע"ג, דרגש - מסרגין אותו מגופו.

וקשה מדכלי עץ מקבלין טומאה-מטה והעריסה משישופם בעור הדג; ואי מטה מסתרגת ע"ג, ל"ל שיפת עור הדג?

ב. אלא הא והא מגופן, מטה - אעולי ואפוקי דרך הנקבים,

דרגש בלולאות שקושרים לראשי ורגלי המיטה.

מרבי: מטה שנקליטיה יוצאין - זוקפה ודיו.

מריב"ל: הלכה כרשב"ג.

הנודר מן העיר - מותר ליכנס לתחומה ולא לעיבורה,

אבל הנודר מן הבית - אסור מן האגף ולפנים.

ד'ויהי בהיות יהושע ביריחו, וכתיב 'ויריחו סוגרת ומסוגרת'- ש"מ בעיבורה

אבל לא בתחומה ד'ומדותם מחוץ לעיר'.

והך: ד'ויצא הכהן מן הבית' יכול ילך לביתו ויסגיר? ת"ל: 'אל פתח הבית', 'מן הבית' שיצא מן הבית כולו [ולא תחת המשקוף]

אבל אם הלך לביתו והסגיר, או שעמד תחת השקוף והסגיר, הסגירו מוסגר- 'והסגיר את הבית', מכל מקום!

- שאני גבי בית, ד'מן הבית', עד שיצא מן הבית כולו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת נדרים · הדף היומי היום