ראש השנה דף לד עמוד ב

פרק רביעי

רי"ו שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום. יצא ותנ"ה

מתשעה בני אדם כאחד- לא יצא [שאין פשוטה לפניה],

תקיעה מזה ותרועה מזה - יצא, ואפילו כל היום כולו.

ר"יו מרשב"י: שהה כדי לגמור כולה חוזר לראש כבהלל ומגילה

והך דר"א: שהפסיק מקר"ש במבואות המטונפות ושהה כדי לגמור

וא"ל: לחזור לראש,- היינו לשיטת ר''א שסבר כך.

תקיעות וברכות של ר"ה ויום הכפורים יובל מעכבות.

והטעם דאמר הקב"ה אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות.

מלכיות - כדי שתמליכוני עליכם,

זכרונות - כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה, ובמה - בשופר.

הא היה לו שופר מעיקרא, צריך לשמוע על סדר הברכות.

א"ל רבא: לא אמרו אלא בחבר עיר [ציבור]. ותנ"ה

אבל ביחיד – שומע התקיעות שלא על סדר ברכות.

ויחיד יוצא מחבירו בתקיעה ולא בברכות

דשתי עיירות, באחת תוקעין ובאחת מברכין הולכין למקום שתוקעין, ולא למקום שמברכין. דברכות דרבנן

וקמ"ל דאפי' במקום דתקיעות ספק וברכות וודאי.

הטעם לר"ג: שהציבור מתפללין בלחש, כדי להסדיר ש"צ תפלתו.

הטעם לרבנן: ששץ יורד לפני התיבה, להוציא את שאינו בקי.

א"ל ר"ג: כשם שמוציא את שאינו בקי - כך מוציא את הבקי.

רי"ו: מודים חכמים לר"ג.

רב ור''ל: עדיין היא מחלוקת.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת ראש השנה · הדף היומי היום