בבא בתרא דף קלג עמוד ב

פרק שמיני

הכותב את נכסיו לאחרים והניח את בניו

- מה שעשה עשוי, אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו;

רשב"ג: אם לא היו בניו נוהגים כשורה - זכור לטוב.

אין להוכיח שחלקו- ממעשה דיוסי בין יועזר שהכניס אחת להקדש ובנו הכניס ששה [מדג שקנה ומצא מרגלית ושמוה בי'ג דינר ושילמו שבעה והיתר הקדיש

דאפשר להעמיד דיב"י הכניס אחת ובנו הוציא שבע

דגילה דעתו שאילו היה יכול היה לוקח כל הי"ג

למעשה חלקו רבנן ארשב"ג שלא יעביר מבן בישא לבן טוב וכ''ש מבן לבת

וכשמואל לר"י דאפשר שיוולד בן טוב מבן רע

ושמואל אין לו כלל זה דהלכה כרשב"ג חוץ מערב וצידון וראייה אחרונה

והקדיש שליש, ומכר שליש, והחזיר שליש, בא אליו שמאי במקלו ובתרמילו דדמי' למעשה דבית חורון שעובר על תנאי המתנה,

וענהו יב"ע דשם: פירש בהדיא ואין מתנה לחצאין, כאן: זה רק אומדן דעת

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא בתרא · הדף היומי היום