בבא קמא דף ב עמוד ב

פרק ראשון

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

בטומאות תנן: אבות הטומאות: השרץ, והשכבת זרע, וטמא מת.

-תולדותיהן לאו כיוצא בהן,

שאב מטמא אדם וכלים, ותולדות מטמאין רק אוכלין ומשקין

בנזיקין: ר''פ: יש מהן כיוצ"ב, ויש מהן לאו כיוצא בהן.

א. ת"ר: ג' אבות נאמרו בשור: הקרן, והשן, והרגל.

קרן 'כי יגח' אין נגיחה אלא בקרן,

ד'ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל ויאמר וגו' באלה תנגח את ארם

ואומר: 'בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח'.

ואומר: שתחלק בין תם למועדת גם במחוברת ולא הוי למוד מדברי קבלה

תולדה דקרן - נגיפה, נשיכה, רביצה, ובעיטה.

תולדותיהן כיו"ב: כוונתן להזיק, וממונן ושמירתן עליך.

פתח בכי יגוף' וסיים ב'שור נגח' - זו היא נגיפה זו היא נגיחה.

באדם שיש לו מזל כתב 'כי יגח'. בבהמה שאין לה מזל 'כי יגוף'.

קמ"ל: שמועד לאדם -מועד לבהמה, ומועד לבהמה אינו מועד לאדם.

נשיכה - אינה תולדה דשן, שדוקא שן יש הנאה להיזקה,

רביצה ובעיטה - אינה תולדה דרגל, שהרי רגל הזיקו מצוי.

והך דר"פ: שתולדותיהן לאו כיוצא בהן- אשן ורגל.

שן ורגל 'ושלח' - זה הרגל, וכן אומר: 'משלחי רגל השור והחמור',

'ובער' - זו השן, וכן אומר: 'כאשר יבער הגלל עד תומו'.

איצטריך: 'משלחי רגל' שלא נאמר ששניהם בשן וזה כשמכלה הקרן וזה כשלא מכלה

והשתא שן שלא מכליא קרנא דומיא דרגל דל"ש מכלה או לא מכלה הקרן.

'כאשר יבער הגלל' שלא נאמר ששניהם ברגל והא שהלכה לבד, והא ששלחה.

והשתא רגל שאזלה ממילא דומיא דשן של"ש שלחה או הלכה לבד, חייב.

ואי לא כתב שניהם הו"א: או רגל שהיזקו מצוי או שן שיש הנאה להזיקו,

תולדה דשן- נתחככה בכותל להנאתה או טינפה פירות להנאתה

תולדותיהן כיוצא בהן -דיש הנאה להזיקן וממונך ושמירתן עליך

תולדה דרגל- הזיקה בגופה או בשערה דרך הילוכה,

בשליף שעליה, בפרומביא שבפיה, בזוג שבצוארה.

תולדותיהן כיוצא בהן - דהזיקן מצוי וממונך ושמירתן עליך

תולדה דבור

לא מדובר בבור ט': -'והמת יהיה לו' וקים לרבנן: י' למיתה ט' לנזיקין.

כדדחי': דסוף סוף זה אב למיתה, וזה אב לנזיקין.

ולא באסו''מ: שהניחן ברשות הרבים והזיקו.

בהפקירם: לרב ולשמואל: היינו בור.

בלא הפקירם: לשמואל: דמבורו למדנו היינו בור, ולרב דמשורו למדנו היינו שור

תולדותיהן כיוצא בהן וכבור הוא שתחלת עשייתו לנזק וממונך ושמירתו עליך,

תולדה דמבעה - תולדותיהן כיוצא בהן,

לרב: דמבעה זה אדם, אף בישן מועד,

ולשמואל: מבעה זה שן -תולדה דשן כשן

אי כיחו וניעו בזמן הליכתם הזיקו כוחו הוא, אחר שנח בור הוא

תולדה דאש- תולדותיהן כיוצא בהן

אס"ומ: שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו בזמן נפילתם היינו כאש - דכח אחר מעורב בהן וממונך ושמירתו עליך,

אלא: תולדה דרגל לאו כיוצא בה - בחצי נזק צרורות,

דהלכתא גמירי לה. ולר''פ נקראה תולדה דרגל לשלם מן העלייה.

ורבא שהסתפק: מנין משלם. - נקראה תולדה דרגל - לפוטרה ברה"ר.

א. המבעה וההבער.

רב: מבעה זה אדם, ד'אמר שומר אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו'

ושמואל: מבעה זה השן, ד'איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו.

וכדמתרגם רב יוסף: איכדין איתבליש עשו אתגלין מטמרוהי. -כשן המתגלה

רב לא כשמואל: דלא תני נבעה. וסברתו: דתני שור כל מילי דשור

שמואל לא כרב: דלא תני בועה וסברתו: תנא שור לקרנו ומבעה לשינו,

ה''ק: א. לא ראי הקרן שאין הנאה להזיקו כשן שיש הנאה להזיקה,

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום