בבא קמא דף ד עמוד א

פרק ראשון

ולא ראי השן שאין כוונתו להזיק כראי הקרן שכוונתו להזיק.

ואין ק"ו: מקרן שכוונתו להזיק לשן

- דסד"א שהוא כעבד ואמה דאף כשכוונתן להזיק פטורים.

ר''א: ב. דווקא עבד ואמה פטורים שמא יקניטנו רבו וילך וידליק גדישו של חבירו, ונמצא זה מחייב את רבו מאה מנה בכל יום!

ופריך כך: לא ראי הקרן שכוונתו להזיק, כשן שיש הנאה להזיקו.

ורגל ילפי' מ'כשהזיק חב המזיק' לאתויי רגל.

וקשה: דליתנייה בהדיא!

ג. אלא רבא: תנא שור לרגלו ומבעה לשינו,

וה"ק: לא ראי הרגל שהזיקה מצוי כראי השן שיש הנאה להזיקו

וקרן ילפי מכשהזיק חב המזיק לאתויי קרן.

ולא תני בהדיא: דתני מועדין מתחילתן, ולא תמין ולבסוף מועדין.

שמואל לא כרב: דתני בסיפא-והאדם. ולא ברישא דבנזקי ממון מיירי, ולא בנזקי גופו.

לרב: אדם דסיפא - להחשיבו עם המועדין.

וה"ק: לא ראי השור שמשלם את הכופר כראי האדם שחייב בד' דברים

הצד השוה שבהן שדרכן להזיק.

- בשור דמועד אורחיה, ובאדם דישן כייף ופשיט אורחיה

ושמירתן עליך. כאדם ששמירת גופו עליו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום