בבא קמא דף ו עמוד ב

פרק ראשון

ד. רבינא: להביא כותל ואילן שנפלו לרה"ר והזיקו - פטור.

נתנו לו זמן לקוץ את האילן ולסתור את הכותל, ונפלו בתוך הזמן והזיקו פטור, לאחר הזמן חייב.

לא: בלא הפקירם, -דלשמואל כולם מבורו למדנו, היינו בור!

אלא: בהפקירם ולא דמי לבור שתחילת עשייתו לנזק, תאמר בהני שאין תחילת עשייתן לנזק. שור יוכיח! מה לשור שדרכו לילך ולהזיק. בור תוכיח! וחזר הדין.

חב, ולא חייב - כריא"ר דתנא ירושלמי הוא ולישנא קלילא נקט

'מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם היתה עידית דניזק כזיבורית דמזיק

רבי ישמעאל: מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק, -דשיימי' בדניזק.

ר' עקיבא: לגבות לנזקין מן העידית, וק"ו להקדש. -דשיימי' בדמזיק.

[ולא נחלקו בספק אכלה כחושה דמשלם שמנה - דהמע''ה.]

טעם רי''ש: מה 'שדה' האמור למעלה דניזק, אף 'שדה' האמור למטה דניזק.

טעם ר"ע: מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם דהאיך דמשלם.

ולרי''ש: אהני גז"ש - כדקאמינא,

אהני קרא - כגון דיש למזיק עידית וזיבורית, ועידית לניזק, וזיבורית דמזיק לא שווה כעידית דניזק, דמשלם ממיטב המזיק.

א. לא בנגח שור ישראל לשור הקדש דשור רעהו ולא שור של הקדש.

ב. ולא באומר הרי עלי מנה לבדק הבית, דגזבר ולוקח מעידית,

שהרי הוא כשאר בעל חוב שגובה בבינונית.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום