בבא קמא דף ז עמוד א

פרק ראשון

וא"א דלר"ע: בע"ח יגבה בעידית, דק''ו בהקדש שלא, שהורע כחו בנזיקין,

א. אלא: בנגח שור ישראל לשור הקדש, ור"ע כרשב"מ אף תם משלם נ"ש

ואין לומר: דלכ"ע בניזק, וכאן חלקו ברבנן ורשב"מ,

א. דא"כ מאי לא בא הכתוב. ב. מאי ק"ו להקדש.

ג. דלהדיא תני דלרי"ש בדניזק ולר"ע בדמזיק.

רמי אביי לרבא: 'מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם',- ולא דבר אחר.

והתניא: ישיב - לרבות שוה כסף ואפילו סובין!

ומתרצינן: דכאן מדעתו, כאן בע"כ, וכן דייק ישלם משמע בע''כ.

והקשה אביי: מי כתיב ישולם? ישלם כתיב, מדעתו משמע!

ב. אלא לאביי: כדתניא: הרי שהיו לו בתים שדות וכרמים, ואינו מוצא למוכרן

- מאכילין אותו מעשר עני עד מחצה.

לא מדובר: כשהוזל יחד עם כולם -דא"כ יתנו לו אפי' הרבה.

ולא מדובר: שהוזל רק שלו - דא"כ אפי' קצת לא.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום