בבא מציעא דף ג עמוד א

פרק ראשון

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

מתני כרבנן: שאמרו 'השאר יהא מונח עד שיבא אליהו' דודאי הוא של אחד,

- אבל כאן יתכן שזה של שניהם. לכך יחלוקו בשבועה.

ואפי' כרבי יוסי: דס''ל דא''כ מה הפסיד רמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבוא אליהו'

- אפי' דודאי יש מנה למר ומנה למר וכ'ש כאן דשם ודאי יש רמאי אבל כאן יתכן ששניהם הגביהו יחד

ואין לתרץ: דשם קניס לרמאי כדי שיודה אבל במתני' אין לו הפסד –דא''כ גם במקח וממכר.

בחנווני על פנקסו• גם לרבנן וגם לר' יוסי כל אחד נשבע ונוטל מבעל הבית.

לא אמרי': ויהא מונח עד שיבא אליהו, למרות שיש וודאי רמאי

דחנוני א"ל לבעה''ב: אני עשיתי שליחותך, ומאי יש לי גבי שכיר?

אף שנשבע לי לא נאמן לי בשבועה, את האמנתו, שלא אמרת לי ליתן לו בעדים

ושכיר גם אמר לבעה''ב: אני עבדתי בשבילך ואין לי עם החנווני ואפי' שנשבע לי לא נאמן

- הלכך שניהם נשבעים ולוקחים מבעה'ב.

- ר''ח קמייתא -

תני ר"ח: מנה לי בידך והלה אומר: אין לך בידי כלום. והעדים מעידים אותו שיש לו נ' זוז - נותן לו חמשים זוז, וישבע על השאר, שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים, מקל וחומר.

שאילו הוא עצמו היה מודה במקצת היה חייב שבועה

ותנא תונא: שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וכו' דאנן סהדי דמה שתפס שלו הוא ותני ישבע 'שלא תהא הודאת פיו' דמודה במקצת חייב שבועה, 'גדולה מהעדאת עדים מק''ו'- וקמ'ל דישבע [ושאין לחלק בין מודה במקצת בגלל סברת משתמט, לעדים- דק''ו דחייב]

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום