ביצה דף לח עמוד ב

פרק חמישי

ר"א: יה"ר שאומר דבר שיתקבל, כשעלה מצאו לרי"ו ודעימיה

והקשו: שיבטלו מים ומלח לגבי עיסה.

וענה: דוכי מי שנתערב לו קב של חטין בי' קבין של חבירו

וחייכו עליו: דכמו שחטין בשעורין דמין בשאינו מינו בטיל.

ה"נ חטין בחטין דמין במינו לרבנן בטיל.

דחאו ר"ס: דהם דברי רב: דבורר צרורות מגורן חבירו חייב דמי חיטים

מפני שחיסר מידתו ואפי' דלא שוו.

א"ל אביי: יש לחלק דמתני ממון שאין לו תובעין.

והקשה עליו מר''ח: דנבלה בטלה בשחוטה, לפי שא"א לשחוטה שתעשה נבלה, ובטל דשאינו מינו,

משא"כ שחוטה לא בטלה בנבילה דאפשר שתעשה שחוטה וכבמינו, ואם תלוי בתובעין וכי הנבילה עם בעלים לא תיבטל

דבתחומין שתלוי בבעלים אריב"נ חפצי הפקר קונין שביתה אפי' שאין להן בעלים, וכ''ש בבעלין שאין תובעין שלא בטל, דדווקא ממון לא בטל וכאן איסור ובטל

א. אלא מסיקנן כאביי: דגזירה שמא תעשה עיסה בשותפות.

ב. רבא: תבלין לטעם נעשה, ולא בטל.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת ביצה · הדף היומי היום