לאוקמי גירסאהדף היומיכל המסכתות

ביצה דף לו עמוד ב

פרק חמישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ב. רב אשי בימי ניסן ותשרי, דיש חמה וגשמים, ויש דבש.

א. ונותנין כלי תחת הדלף בשבת.

תנא אם נתמלא הכלי - שופך ושונה ואינו נמנע.

רבה לאביי: שריחיו דלפו שיביא מיטתו לשם דהוי כגרף של רעי ויוציאם

והקשה דאין עושין גרף של רעי לכתחילה, אדהכי נפלו הריחים,

ואמר תיתי לי שעברתי על דברי רבה.

שמואל: גש"ר ועשמ"ר מותר להוציאן לאשפה ורק אגב כלי,

ר"א: עכבר שנמצא בין בשמיו הוציאו בזנבו.

כל שחייבין עליו משום שבות, משום רשות, משום מצוה בשבת, חייבין עליו ביו"ט.

ואלו הן משום שבות: לא עולין באילן, ולא רוכבין ע"ג בהמה,

ולא שטין על פני המים, ולא מטפחין, ולא מספקין, ולא מרקדין.

אלו הן משום רשות: לא דנין, ולא מקדשין ולא חולצין ולא מיבמין

ואלו הן משום מצוה: לא מקדישין, ולא מעריכין,

ולא מחרימין, ולא מגביהין תרומה ומעשר.

כל אלו ביו"ט אמרו, ק"ו בשבת.

אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד.

אילן - שמא יתלוש.

בהמה - שמא יחתוך זמורה.

מים - שמא יעשה חבית של שייטין.

ולא מטפחין ומספקין ומרקדין גזרה שמא יתקן כלי שיר.

ב. ואלו הן משום רשות:

לא דנין. ואפי' דמצוה, דיש דעדיף מיניה.

ולא מקדשין – ואינו מצווה, - דכבר יש לו אשה ובנים.

לא חולצין ולא מיבמין. ואינו מצוה דמצוה בגדול ויש גדול

וטעם כולם- שמא יכתוב.

לא מקדישין, ומעריכין, ומחרימין גזרה משום מקח וממכר.

ולא מגביהין תרומות ומעשרות. אפי' ליתנה לכהן בו ביום.

וה"מ בטבל מאתמול, אבל בטבל מעכשיו לחלה מותר.

שבות רשות מצווה -היינו שבות דרשות ומצוה ואפ''ה אסור

ב. אין בין יו''ט לשבת אלא אוכל נפש.

והך דמשילין דרך ארובה ביו"ט ולא בשבת,

א. הא ר"א והא ר"יה, דתניא: אותו ואת בנו שנפלו לבור,

ר"א: מעלה הראשון לשוחטו, ושני עושה לו פרנסה,

לר"יה: מעלה הראשון, ומערים ומעלה השני. ושוחט איזה שירצה.

ודחאו אביי דווקא שם לר"א דאפשר בפרנסה, ולר"י: דאפשר להערים

ב. ר"פ: הא ב"ש דאין מוציאין קטן, לולב, וס"ת לרה"ר, והא כב"ה דמתירין ואין לחלק בין טלטול להוצאה, כיוון דטלטול צורך הוצאה הוא.

הבהמה והכלים - כרגלי הבעלים.

המוסר בהמתו לבנו או לרועה - הרי אלו כרגלי הבעלים.

כלים המיוחדין לאחד מן האחין שבבית - הרי אלו כרגליו.

ושאין מיוחדין - הרי אלו כמקום שהולכין.

השואל כלי מחבירו מעיו"ט - כרגלי השואל, ביו"ט כרגלי המשאיל.

וכן האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה כרגלי שתיהן.

רבי יהודה: פוטר במים, מפני שאין בהם ממש.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת ביצה · הדף היומי היום