ביצה דף לו עמוד ב
פרק חמישי
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
ב. רב אשי בימי ניסן ותשרי, דיש חמה וגשמים, ויש דבש.
א. ונותנין כלי תחת הדלף בשבת.
תנא אם נתמלא הכלי - שופך ושונה ואינו נמנע.
רבה לאביי: שריחיו דלפו שיביא מיטתו לשם דהוי כגרף של רעי ויוציאם
והקשה דאין עושין גרף של רעי לכתחילה, אדהכי נפלו הריחים,
ואמר תיתי לי שעברתי על דברי רבה.
שמואל: גש"ר ועשמ"ר מותר להוציאן לאשפה ורק אגב כלי,
ר"א: עכבר שנמצא בין בשמיו הוציאו בזנבו.
כל שחייבין עליו משום שבות, משום רשות, משום מצוה בשבת, חייבין עליו ביו"ט.
ואלו הן משום שבות: לא עולין באילן, ולא רוכבין ע"ג בהמה,
ולא שטין על פני המים, ולא מטפחין, ולא מספקין, ולא מרקדין.
אלו הן משום רשות: לא דנין, ולא מקדשין ולא חולצין ולא מיבמין
ואלו הן משום מצוה: לא מקדישין, ולא מעריכין,
ולא מחרימין, ולא מגביהין תרומה ומעשר.
כל אלו ביו"ט אמרו, ק"ו בשבת.
אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד.
אילן - שמא יתלוש.
בהמה - שמא יחתוך זמורה.
מים - שמא יעשה חבית של שייטין.
ולא מטפחין ומספקין ומרקדין גזרה שמא יתקן כלי שיר.
ב. ואלו הן משום רשות:
לא דנין. ואפי' דמצוה, דיש דעדיף מיניה.
ולא מקדשין – ואינו מצווה, - דכבר יש לו אשה ובנים.
לא חולצין ולא מיבמין. ואינו מצוה דמצוה בגדול ויש גדול
וטעם כולם- שמא יכתוב.
לא מקדישין, ומעריכין, ומחרימין גזרה משום מקח וממכר.
ולא מגביהין תרומות ומעשרות. אפי' ליתנה לכהן בו ביום.
וה"מ בטבל מאתמול, אבל בטבל מעכשיו לחלה מותר.
שבות רשות מצווה -היינו שבות דרשות ומצוה ואפ''ה אסור
ב. אין בין יו''ט לשבת אלא אוכל נפש.
והך דמשילין דרך ארובה ביו"ט ולא בשבת,
א. הא ר"א והא ר"יה, דתניא: אותו ואת בנו שנפלו לבור,
ר"א: מעלה הראשון לשוחטו, ושני עושה לו פרנסה,
לר"יה: מעלה הראשון, ומערים ומעלה השני. ושוחט איזה שירצה.
ודחאו אביי דווקא שם לר"א דאפשר בפרנסה, ולר"י: דאפשר להערים
ב. ר"פ: הא ב"ש דאין מוציאין קטן, לולב, וס"ת לרה"ר, והא כב"ה דמתירין ואין לחלק בין טלטול להוצאה, כיוון דטלטול צורך הוצאה הוא.
הבהמה והכלים - כרגלי הבעלים.
המוסר בהמתו לבנו או לרועה - הרי אלו כרגלי הבעלים.
כלים המיוחדין לאחד מן האחין שבבית - הרי אלו כרגליו.
ושאין מיוחדין - הרי אלו כמקום שהולכין.
השואל כלי מחבירו מעיו"ט - כרגלי השואל, ביו"ט כרגלי המשאיל.
וכן האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה כרגלי שתיהן.
רבי יהודה: פוטר במים, מפני שאין בהם ממש.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת ביצה · הדף היומי היום