ביצה דף לה עמוד א

פרק רביעי

ואין לומר דמכאן אני אוכל, הוה קבע, ואפי' בחול,

וער''ש דנקט לאשמעי' דאפי' בשבת אינו מוקצה, דטבל שכבר תיקנו בשבת מתוקן.

דהא לר''א: מותרו חוזר לא קבע.

דהנוטל זיתים מן המעטן וטבל ונתן לפניו- חייב.

ר"א: מן המעטן טהור – ואדם טמא חייב.

מן המעטן טמא פטור, שהוא מחזיר את המותר.

וכ''ש במתני' דמוחזרין ועומדין, וע''כ דשבת קבעה.

ודחי דר"א: לטעמו, דתרומה קבעה בלא נגמרה, וכ"ש שבת.

דפירות שתרמן עד שלא נגמרה מלאכתן,

ר"א: אוסר לאכול מהן עראי, וחכמים מתירין.

אין להוכיח מסיפא חכ"א: עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן ומשמע שבשאר שנים, לא, וביו''ט דווקא קבע,

ודחי: דמכאן ועד כאן הוה קבע אפי' בחול, דלרבנן מותרו חוזר קבע.

וערב שבת שנקט- לאשמעי' תיקנו מתוקן וכנ''ל.

קושית ר''א אר"א היה אוכל באשכול ונכנס מגנה לחצר או חשכה ליל שבת,

לר"א יגמור, לא קבעה בלא נגמרה, ולר''י: לא יגמור,

- שם כר"נ: דיצא חוץ לחצר ויגמור, וימתין למוצ''ש ויגמור דקבע.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת ביצה · הדף היומי היום