גיטין דף ט עמוד א

פרק ראשון

רבא כר"ש,: דפלגינן דיבורא,

דתנן: הכותב כל נכסיו לעבדו - לחירות, שייר קרקע - לא יצא

ר"ש: לעולם בן חורין, עד שיאמר כל נכסיי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד מריבוא שבהן;

וקשה דאר"נ: אפי' שקילס רבי יוסי את ר"ש 'שפתים יישק', הלכה כר"מ.

ודחי' דאר"נ: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לעבדו ועמד, -חוזר בנכסים

מתנת שכיב מרע פלגינן, ואינו חוזר בעבד - שכבר יצא עליו שם חרות.

- ר"א: טעם ר"מ: דלאו כרות גט הוא. ולא מפני דלא אמרי' פלגינן דיבורא

כשהבעל מערער, ולא אחד המערער- דאין ערער פחות משנים.

ולא שנים המערערים- דתרי ותרי נינהו.

המביא גט ממדינת הים, ואינו יכול לומר בפ"נ ובפ"נ,

אם יש עליו עדים - יתקיים בחותמיו.

אחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים שוו למוליך ולמביא,

וזו אחת מן הדרכים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים.

בנתנו פיקח, ולא הספיק לומר בפ"נ ובפ"נ עד שנתחרש.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת גיטין · הדף היומי היום