גיטין דף ז עמוד א

פרק ראשון

ד. רב אבהו: לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שאדם גדול רחב"ג הטיל, וביקשו להאכילו דבר גדול, אבר מן החי,

ולא האכילו בפועל שאין הקב''ה מביא תקלה על בהמת צדיקים כ''ש צדיקים עצמן.

שלח מ"ע לר"א: בני אדם העומדים עלי ובידי למסרם למלכות, מהו?

שרטט וכתב: 'אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי',

שלח מ"ע: שמצערים אותו הרבה ואיני יכול לעמוד כנגדם

א"ל: דום לה' והתחולל לו, - והוא יפילם לך חללים חללים,

השכם והערב עליהן לבהמ"ד, והן כלין מאיליהן.

הדבר יצא מפי ר"א: ונתנוהו לגניבא שציערו, בקולר.

שלחו למ"ע: זמר מנ''ל שאסור? שרטט: 'אל תשמח ישראל אל גיל בעמים'.

ולא: מ'בשיר לא ישתו יין - שלא יאמרו דבפה מותר קמ'ל

ר"ג: 'קינה ודימונה ועדעדה'

כל שיש לו קנאה על חבירו ודומם, שוכן עדי עד עושה לו דין,

ור''א: צקלג ומדמנה וסנסנה'

כל שיש לו צעקת לגימה על חבירו ודומם שוכן בסנה עושה לו דין

ר''ה: רבנן גזרו על עטרות חתנים, ועינבל, בפולמוס דאספסינוס

א"ל ר"ח: הסר המצנפת והרם העטרה',

-כשנסתלקה מצנפת מראש כ"ג נסתלקה עטרה מראש כל אדם.

כששב ר''ה: שרק מדרבנן, אלא חסדא שמך וחסדאין מילך.

מבר"א: קלע עטרה לבתו לחתונתה. דס''ל: דבנשים מותר

דרש ר"ע: כשאמר הקב"ה לישראל: הסר המצנפת והרם העטרה',

אמרו מלאכי השרת: רבש"ע, זאת לישראל שהקדימו נעשה לנשמע?

א"ל: לא זאת לישראל? שהשפילו הגבוה והגביהו השפל והעמידו צלם בהיכל

דרש ר"ע: 'אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר וגו',

הרואה שמזונותיו מצומצמין יעשה מהן צדקה, וכ"ש כשמרובין.

תד"י: 'וכן נגוזו ועבר' הגוזז מנכסיו ועושה מהן צדקה ניצל מדין גיהנם

משל: לרחלה גזוזה שיכולה לעבור במים, משא''כ שאינה גזוזה.

מ"ז: 'ועניתיך' אפי' עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה.

רב יוסף: 'לא אענך עוד': שוב אין מראין לו סימני עניות.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת גיטין · הדף היומי היום