כתובות דף צא עמוד א

פרק עשירי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ומקשי' דלר"ש בעי' שיהא שם נכסים שיש להן אחריות יתר על ב' כתובות דינר!

ד. אלא כאן חלקו אם גם מדינר ממשעבדי,

א"ה ר"ש: אם יש שם מותר דינר, כיון שיש שם מותר דינר מיבעי,

ה. אלא חלקו אי אפי בפחות מדינר.

ואף דר"ש אמר דינר, וכי תימא איפוך, ת"ק דמתני' גם דינר קאמר!

אלא כי הנך תרי לישנאי קמאי ואיפוך.

[והיינו אם כתובה נעשית מותר או בע"ח נעשית מותר.

ות"ק מקל ור"ש מחמיר דבעי' דינר מקרקע שאינה משועבדת לבע"ח וממילא אין הכרח לרב יוסף]

מ"ז מדר"פ הלכתא: א. אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דכרין ב. וכתובה נעשית מותר לחברתה.

הך דאשמעי': גם שכתובה נעשית לחבריתה -אף דאין מותר דינר,

והך דאשמעי': גם להא דיש להן כתובת בנין דיכרין דלא לימא דבכה"ג שנשא שלש נשים ומתו שתים בחייו ואחת במותו, והך דמת לאחר מיתה יולדת נקבה היא, ולאו בת ירושה היא,

אבל אחת בחייו ואחת במותו והא דלאחר מיתה יולדת זכר היא, אימא ליחוש לאינצויי, קמ"ל.

מי שהיה נשוי שתי נשים ומתו, ואחר כך מת הוא, ויתומים מבקשין כתובת אמן ואין שם אלא שתי כתובות - חולקין בשוה;

היה שם מותר דינר - אלו ואלו נוטלים כתובת אמן,

אם אמרו יתומים אנחנו מעלים על נכסי אבינו יפה דינר, כדי שיטלו כתובת אמן - אין שומעין להן, אלא שמין את הנכסים בבית דין.

היו שם נכסים בראוי - אינן כבמוחזק.

ר"ש: אף יש שם נכסים שאין להם אחריות - אינן כלום,

עד שיהיו שם נכסים שיש להן אחריות יותר על שתי הכתובות דינר.

• לזו אלף ולזו ת"ק, אם יש שם מותר דינר אלו ואלו נוטלין כתובת אמן, ואם לאו יחלקו בשוה.

• פשיטא מרובין ונתמעטו - כבר זכו בהן יורשין,

מועטין ונתרבו- ת"ש: דניכסי דבי בר צרצור מועטין ונתרבו,

ר"ע בלני כתובה קטנה שיפייסו את הגדולה ולא השגיחו בו,

א"ל: שיכם במכה שאינה מוציאה דם [נידוי]

שלחו לר"נ וא"ל כשם שמרובין ונתמעטו זכו בהן יורשין,

כך מועטין ונתרבו זכו בהן יורשין [קטנה].

(סימן: אלף ומאה מצוה בכתובה יעקב זקף שדותיו בדברים עסיקין).

• אחד שנשו בו אלף זוז והיה לו שני בתים כ"א שוה חמש מאות ומכרם, והגיע בע"ח ולקח אחד מהם, הגיע הלוקח וא"ל אם שווה לך האחד אלף השאר ואם לאו קח אלף וצא.

סבר רב"ח היינו מתני': דיתומים אמרו הרי אנו מעלין על נכסי אבינו יפה דינר,

ודחאו רבא: דשם יש הפסד ליתמי, וכאן לא דאלף לקח ואלף נתן.

השטר אחריות שכותבים ללוקח,

רבינא: באלף, ולר"ע: בחמש מאות. והלכתא: בחמש מאה.

• ואותו מעשה ואותה המחלוקת היה בשדה קטנה.

• אחד שהיה חייב מאה זוז ומת והשאיר קרקע קטנה שוה חמישים וכשגבה בע"'ח שילמו לו היתומים חמישים, ושוב טרף מהם בדמי החמישים הנותרים,

ופסק אביי דמצווה על היתומים לפרוע חוב אביהם, והוא בדין טרף שנית, ואם אמרו דהני חמישים עבור דמי הקרקע סלקוהו לגמרי.

• אחד שמכר לכתובת אמו בטובת הנאה והתנה שאם תערער אמי לא אפצך וכשמת ולא ערערה והוא עצמו ערער,

- סבר רמב"ח: דהוא במקום אמו ויכול לערער,

ורבא חלק: דאחריות אמו לא קיבל אבל אחריותו שלו וודאי קיבל.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת כתובות · הדף היומי היום