קידושין דף נח עמוד א

פרק שלישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ומרבה אני בעלי מומין, שכן מין המכשיר.

ומרבה אני את החיה, שהיא בשחיטה כבהמה.

ומרבה אני את העופות? ת"ל: 'ושחטו ושחט אותו ושחט אותו'.

'לכלב תשליכון אותו', ולא חולין שנשחטו בעזרה.

• מצאו מר יהודה לר"י ולר"ש בדרבב"ח דקיימא אפיתחא דבי רבה,

וא"ל: דהמקדש בפטר חמור, בבשר בחלב, ובחולין שנשחטו בעזרה לר"ש: מקודשת, וחכ"א: אינה מקודשת.

אלמא: חולין שנשחטו בעזרה לר"ש לאו דאורייתא.

ורמינהו דר''ש: חולין שנשחטו בעזרה ישרפו, וכן חיה שנשחטה בעזרה! אישתיקו.

רבה: פלגא אוקמינכי, הב"ע - כגון שנשחטה ונמצאת טריפה,

ור"ש לטעמו: דהשוחט הטריפה, או שנמצאת טריפה זה וזה חולין בעזרה

ר"ש מתיר בהנאה, וחכמים אוסרים.

א. מכרן וקידש בדמיהן - מקודשת.

מדגלי רחמנא בעכו"ם 'והיית חרם כמוהו', כל שאתה מהייה הימנה הרי הוא כמוהו, מכלל דכל איסורים שבתורה שרו.

ולא ילפי' מינה: דעכו"ם ושביעית שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין.

ע''ז - הא דאמרן.

שביעית 'דיובל היא קודש תהיה לכם' מה קודש תופס את דמיו ויוצאה לחולין, אף שביעית תופסת דמיה.

כיצד?: לקח בפירות שביעית בשר - אלו ואלו מתבערים בשביעית,

בבשר דגים - יצא בשר נכנסו דגים, בדגים יין - יצאו דגים נכנס יין, ביין שמן - יצא יין נכנס שמן,

הא כיצד? אחרון אחרון נתפס בשביעית, ופירי עצמו אסור.

ולמ"ד מלמדין: מיעוטי כתיבי, 'כי חרם הוא', ושם: 'יובל היא', ולא דבר אחר.

המקדש בתרומות, ובמעשרות, ובמתנות, ובמי חטאת, ובאפר חטאת הרי זו מקודשת, ואפילו ישראל.

טובת הנאה אינה ממון.

והקשה ר"א: המקדש בתרומות, ובמעשרות, ובמתנות, במי חטאת, ובאפר פרה הר"ז מקודשת, ואפילו ישראל.

א"ל: כאן, בישראל שנפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן, וס"ל: מתנות שלא הורמו כמי שהורמו. וא"כ ממון גמור הוא שירש

בעא רחב"א מר"ה: טובת הנאה, ממון או אינה ממון?

א"ל תניתוה: המקדש בתרומות, ובמעשרות, ובמתנות, במי חטאת, ובאפר פרה הר"ז מקודשת, ואפי' ישראל,

א"ל: ולא העמדנו בישראל שנפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן?

א"ל: הוצאה את! [משמועה זו או לשון הוצא ודפנא], איכסיף.

הוא סבר: משמעתא אמר, וא"ל כך אמרתי: רב אסי דהוצל קאי כותיך.

הגונב טבלו של חבירו

לרבי: משלם דמי טבלו ריבר'י: משלם רק דמי חולין שבו.

ודחי דחלקו: בטבלים שנפלו לו מבית אבי אמו כהן, ובמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין [ולכו''ע אינה ממון],

ב. חלקו בשמואל: אי חיטה אחת פוטרת הכרי [ולכו''ע כמי שהורמו, וטובת הנאה אינה ממון]

ג. חלקו בטעם דרבי: שקנסוהו רבנן לגנב. ולכו''ע לא כשמואל

ד. חלקו בטעם ריב''י: דקנסוהו רבנן לבעה"ב שלא היה לו להשהות טבלו

תנן: המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות במי חטאת, ובאפר פרה הר"ז מקודשת, ואע"פ שהוא ישראל.

והך: דהנוטל שכר לדון דיניו בטלים, להעיד עדותו בטלה,

להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה! א''כ במה מקדשה

- דחי' אביי: באפר פרה בשכר הבאה ומילוי שיכול ליקח מעות בטירחא,

בנוטל שכר להזות ולקדש - בשכר הזאה וקידוש.

דיקא גם: דתני כאן במי חטאת ובאפר פרה, ותני שם להזות ולקדש, ש"מ.

פרק שלישי - האומר

האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית, והלך וקדשה לעצמו - מקודשת לשני.

וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום,

ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני,

בת ישראל לכהן תאכל בתרומה.

מעכשיו ולאחר שלשים יום, ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת ואינה מקודשת,

בת ישראל לכהן או בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת קידושין · הדף היומי היום