קידושין דף נט עמוד ב

פרק שלישי

ג. הקשה ר"ל לרי"ו: מדכל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה,

ועולים מידי טומאתן רק בשינוי מעשה.

- וענהו רי''ו: מעשה מוציא מיד מעשה ומיד מחשבה,

מחשבה לא מוציאה ממעשה, דלא אתי דיבור ומבטל מעשה,

ולא מוציאה מידי מחשבה דשאני מחשבה דטומאה, דכמעשה דמי.

וכר"פ: ד'כי יתן וקרינן כי יותן', דומיא דכי יתן, - דניחא ליה.

וכן היא שנתנה רשות לשלוחה לקדשה, והלכה וקדשה את עצמה,

אם שלה קדמו - קידושיה קידושין,

ואם של שלוחה קדמו - אין קידושיה קידושין.

לרי"ו: חוזרת, דדיבור מבטל דיבור.

ולר"ל: אינה חוזרת, דדיבור לא מבטל דיבור.

א. הקשה רי"ו לר"ל: ביטל, אם עד שלא תרם ביטל - אין תרומתו תרומה!

רבא: הב"ע - שקדם בעל הבית ותרם את כריו, דהו"ל מעשה.

ב. איתיביה ר"ל: כל הכלים יורדים לידי טומאתן במחשבה,

ועולין מטומאתן רק בשינוי מעשה.

וענהו רי''ו: מעשה מוציא מיד מעשה ומיד מחשבה,

מחשבה מיד מעשה לא מוציאה, שדיבור לא מבטל מעשה,

ממחשבה לא מוציא דשאני מחשבה דטומאה, דכמעשה דמי.

וכר"פ: דדומיא ד'יתן' דנח"ל

ג. הקשה רי"ו לר"ל: השולח גט לאשתו, והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח, ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא הר"ז בטל, תיובתא דר"ל! תיובתא.

: והילכתא כרבי יוחנן ואפילו בקמייתא, [במקדש לאחר ל' וחזרה בה]

ואף די"ל: שאני נתינת מעות לאשה דכמעשה דמי, אפ"ה דיבור מבטל דיבור.

דמחד הילכתא כרי"ו, ומאידך הלכה כר"נ דחוזר ומגרש בו

דנהי דבטלו מתורת שליח, מתורת גט לא בטלו.

רב: מקודשת לשני לעולם. ולשמואל: מקודשת לשני עד ל' יום,

והטעם לשמואל: לאחר ל' יום פקעי קידושי שני וגמרי קידושי ראשון.

והקשה ר"ח: דקידושי שני במה פוקעים?

א"ל רב יוסף: אם תשנה ארישא יקשה

אך ר"י מתני אסיפא דמעכשיו ולאחר ל' - ולא קשה,

רב: מקודשת ואינה מקודשת לעולם. דמספק"ל אי תנאי או חזרה הוי

ושמואל: מקודשת ואינה מקודשת עד ל' יום, לאחר ל' פקעי קידושי שני וגמרי קידושי ראשון. דתנאי הוא,

ובמחלוקת תנאים: דמהיום ולאחר מיתה לחכמים: גט ואינו גט, לרבי: כזה גט.

רב לא אמר: הלכה כרבנן, דאפי' כאן שלקורבה, לא יודה לשמואל דתנאי

ושמואל לא אמר: דהלכה כרבי אף שכאן יש קידושין אחר מיתה ולא כגט לא יודה לרב

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת קידושין · הדף היומי היום