מועד קטן דף כד עמוד א

פרק שלישי

שמואל לרי"ו: אין אבילות בשבת אף בדבר שבצינעא.

ר"פ לרבנן מרי"ו: אבל אסור לשמש באבלו, ולא חייב מיתה.

ומשמואל: אבל שלא פרע ופירם חייב מיתה, ולא תמתו - אחר חייב.

באבל רבתי: מעשה באחד ששימש באבלו, ושמטו חזירים אברו.

לשמואל: גילוי ראש, חזרת קרע, זקיפת מטה - חובה בשבת.

סנדל, תשמיש, רחיצת יו"ר בחמין - רשות ולא חובה, צינעא.

ולרב: אף גילוי ראש - רשות.

שמואל לשיטתו: שעטיפה לא כישמעאלים - אינה עטיפה וניכר.

אבל לרב: אינו ניכר, וכמו סנדל שכמה אינם נועלים.

מרי"ו: אם מנעלים ברגליו - אינו חייב לגלות ראשו שמוכיחים.

רבא: מטייל בחלוק הקרוע בביתו צינעא.

רב יוסף: עטף ראשו בביתו בשבת דרי"ו: דבר שבצינעא נוהג חובה

שמואל: קרע שאינו בשעת חימום - אינו קרע.

אבל רבנן שנזכרים בשמועתם – תמיד כשעת חימום.

וכן לכבוד אביו ואמו כדתניא כל ז' קרעו לפניו, מחליף - קורע,

בשבת - קרעו לאחוריו, מחליף - אינו קורע.

ואותן קרעין ר"א וב"ק: לחד: מתאחין. ולחד: אין מתאחין.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת מועד קטן · הדף היומי היום