מועד קטן דף כה עמוד א

פרק שלישי

ובחכם - הכל קורעין וחולצין ומברין עליו.

ובאדם כשר - חייב לקרוע, דבניו מתים קטנים, שלא בכה על אדם כשר.

והעומד ביציאת נשמה - חייב לקרוע, דדומה לס"ת שנשרף, אף ריקן.

והמשנה שרק קרובים - כשאין כל אלה.

א. אביי: כשנפטר רב ספרא, שיקרעו, ד'חכם שמת' ולא רב,

ועוד, ששמועתו בפינו בביהמ"ד.

ואף שלא קרעו מיד, תנינא: כל זמן שעוסקין בהספד חייבים.

וימתינו להספד, דתניא: כבודו בהספידו.

ב. ר''ח: כשנפטר ר''ה, שלא יניחו לצידו ס"ת שסבר בחייו לאסור,

ושלא יוציאוהו מהגג שסבר כבודו בפתח.

ולא יעבירו ממיטה למיטה שסבר כבודו במטה ראשונה שעשו.

שברו הפתח והוציאוהו.

ג. רבי אבא: הספידו ראוי שתשרה עליו שכינה, אלא שבבל גרמה.

ויחזקאל שונה שכבר שרתה בא"י.

ד.: וכשהעלו את ר''ה לא"י, אמרו לרב אמי ורב אסי שארונו הגיע,

ר''א ור''א: יצאו ללוותו, ורבי אילא ורבי חנינא לא יצאו.

דתניא: ארון המגיע ממקום אחר [רחוק מהמיתה] - עומדים בשורה, ברכת אבלים ותנחומים – בשלדו קיימת - ולכן יצאו.

ובאידך תניא: שלא עומדין וכו' - כשלא קיימת, ולא ידעו שקיימת – לא יצאו.

ואמרו לקוברו אצל רבי חייא שריבץ תורה בישראל כמותו.

ואמר רב חגא: שהוא יכניסו, שסידר תלמודו, ולא ראה קרי, ויודע במעשיו. כשהכניסו, יהודה ששכב מימין אביו אמר לחזקיה שמשמאל שיעמוד לכבוד רב הונא.

עמד חזקיה, ועמו עמוד אש, נבהל רב חגא והעמיד הארון להגן.

ה. רי"צ: כשנפטר ר"ח, שלא יניחו לצידו ס"ת, שרבו סבר לאסור.

ואמר ריב"א: שיכולים לשלול הקרע מיד שהחזירו מהמטה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת מועד קטן · הדף היומי היום