נזיר דף כד עמוד ב

פרק רביעי

רבא: אף כרבנן, מקנה בדבר הצריך לה ולא במה שאינו צריך לה

א. ר"פ: שקמצתה מעיסתה.

ב. דאקני לה אחר, ואמר לה ע"מ שאין לבעלך רשות בהן.

שלה, הא דאמרן.

שלו, דתנן: האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר, גילח או שגילחוהו קרובים, מיחה או שמיחוהו קרובים, היו לו מעות סתומין - יפלו לנדבה,

מעות מפורשין, דמי חטאת - ילכו לים המלח,

דמי עולה - יביאו עולה ומועלין בהן,

דמי שלמים - יביאו שלמים, נאכלין ליום אחד ואין טעונין לחם.

שלאחר מיתה דתניא: המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין בהן, מפני שהן ראויין להביא בכולן שלמים,

מת והיו לו מעות סתומים - יפלו לנדבה,

מעות מפורשין, חטאת-יוליך לים המלח לא נהנין ולא מועלין

דמי עולה - יביאו עולה ומועלין בהן,

דמי שלמים -יביאו שלמים, ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם.

שלאחר כפרה - סברא הוא, כלאחר מיתה דלא חזי לכפרה.

ולא חשיב שאר שלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן כשרים, ולא עולין לבעלים לשום חובה, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם וזרוע- שלא כמצותן לא חשיב.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת נזיר · הדף היומי היום