נזיר דף לז עמוד א

פרק שישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

בשלמא לדידי: משום דהיתר מצטרף לאיסור, כגון דרבו חולין,

אלא לדידך דמשום שיש כזית בכדי אכילת פרס, כשירבה חולין מאי הוי? א"ל: הנח לתרומה בזמן הזה דרבנן.

א"ל אביי: ממאי דמשרת, להיתר מצטרף לאיסור, שמא ליתן טעם כעיקר.

ולאביי: מעיקרא הוקשה לו מה שאמר רב דימי והקשה כל קושיות אלו.ואח"כ א"ל ליתן טעם כעיקר ואחר שתירץ א"ל שמא ליתן טעם כעיקר

לכדתניא: 'משרת' ליתן טעם כעיקר, שאם שרה ענבים במים ויש בהן טעם יין - חייב, ומכאן אתה דן כל איסורין שבתורה: ומה נזיר שאין איסורו איסור עולם, ואין איסורו איסור הנאה, ויש היתר לאיסורו - עשה בו טעם כעיקר,

כ''ש כלאי הכרם שאיסורן איסור עולם, ואיסורן איסור הנייה, ואין היתר לאיסורן - שיעשה בו טעם כעיקר, וה"ה לערלה בשתים!

א''ל ר''א: לא כר"ע דמתני': דאף שרה פיתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב ולא אמרי' דשמא הוא דיש כזית בעין,

ולא כת"ק: דעד שישתה רביעית יין,

אלא כר"ע דברייתא: דאכל כזית מפת ששרה ביין ומיין חייב.

ראבדר"א: לר''ע: ליתן טעם כעיקר- מבשר וחלב דטעם בעלמא ואסור ה''נ.

ורבנן: מבשר בחלב לא גמרי' דחידוש הוא דכ''א לחוד מותר וכן בכלאיים

אלא להשרות בחלב אף כל היום מותר, אבל בישול אסור.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת נזיר · הדף היומי היום