נדרים דף לו עמוד א

פרק רביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

מתיב רשב"א: אם היה כהן, יזרוק עליו דם חטאתו של מצורע ודם אשמו של מצורע, ד'זאת תהיה תורת המצורע', בין גדול ובין קטן.

אין להוכיח מדתנן: הכהנים שפיגלו במקדש, מזידין - חייבין;

הא שוגגין - פטורין, אלא שפיגולן פיגול;

ואי שלוחינו הן אמאי פיגולן פיגול? יאמר: לתקן שלחתיך ולא לקלקל

- דשאני גבי פיגול, ד'לא יחשב לו', מכל מקום.

גופא ארי"ו: הכל צריכין דעת חוץ ממחוסר כפרה, שהרי אדם מביא קרבן על בניו ועל בנותיו הקטנים. דילפי' אפשר משאי אפשר

אלא מעתה, יביא אדם חטאת חלב על חבירו, שכן אדם מביא על אשתו שוטה, כר"י

אלמה אר"א: הפריש חטאת חלב על חבירו - לא עשה כלום!

אשתו שוטה - לא שאכלה כשהיא שוטה- דלאו בת קרבן היא, ולא שאכלה פקחת ונשתטית, דהא ארי"ו: אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה, וחזר ונשתפה - פסול, הואיל ונדחה ידחה.

ויקשה דמעתה יביא אדם פסח על חבירו, שכן אדם מביא על בניו ועל בנותיו הקטנים, והא אר"א: הפריש פסח על חבירו - לא עשה כלום!

אר"ז: שה לבית אבות לאו דאורייתא. וידעינן לזה מדתנן: האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים, כיון שהכניס ראשון ראשו ורובו - זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו; ואי דאורייתא איך יזכה להם, בהכרח לאו דאורייתא

וכל מה שאמר להם אביהם רק כדי לזרזן במצות. ותנ"ה: מעשה היה וקדמו בנות לבנים, ונמצאו בנות זריזות ובנים שפלים.

ב. ותורם את תרומותיו כו'.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת נדרים · הדף היומי היום