פסחים דף קיט עמוד ב

פרק עשירי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

מקום שנהגו לכפול - יכפול, לפשוט - יפשוט,

לברך אחריו - יברך, הכל כמנהג המדינה.

אביי: לא שנו אלא לאחריו, אבל לפניו - [מצוה] לברך.

דאריא"ש: כל המצות מברך עליהן עובר לעשיתן.

א. כרנב"י 'וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את הכושי'.

ב. לאביי 'והוא עבר לפניהם'.

ג. א"ד: 'ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם'.

• תניא: רבי כופל בה דברים, ראב"פ מוסיף בה דברים. והיינו מוסיף לכפול מאודך למטה.

דרש רב עוירא, [מרב, ופעמים מר''א] 'ויגדל הילד ויגמל' עתיד הקב"ה הוא לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק. לאחר שאוכלין ושותין.

נותנין לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך, ואומר להן: איני מברך, שיצא ממני ישמעאל.

אומר ליצחק: טול וברך, אומר להן: איני מברך, שיצא ממני עשו.

אומר ליעקב: טול וברך, אומר להם: איני מברך, שנשאתי שתי אחיות בחייהן, שעתידה תורה לאוסרן עלי.

א"ל למשה: טול וברך, א"ל: איני מברך, שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי.

אומר ליהושע, טול וברך, אומר להן: איני מברך, שלא זכיתי לבן, [נון בנו יהושע בנו]

אומר לדוד: טול וברך: אומר להן: אני אברך, ולי נאה לברך, שנא' 'כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא'

אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.

אפיקומן

רב: שלא יעקרו מחבורה לחבורה.

ושמואל: כגון כמהין ופטריות לי וגוזלים לאבא [רב].

רחב"ש ורי"ו: כגון תמרים קליות ואגוזים. ת"כ.

ריא"ש: אין מפטירין אחר מצה אפיקומן. והך דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, היינו כ"ש אחר מצה דלא נפיש טעמא.

נימא מסייע הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין אדם ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה. הא בראשונה לא

שאוכל לתיאבון אבל באחרונה שמא יבוא לאכול אכילה גסה - לא, קמ"ל שמותר לאכול מצת מצוה אף באחרונה.

מר זוטרא מתני הכי: אר"י אריא"ש: מפטירין אחר המצה אפיקומן.

ואין להוכיח דהך דאין מפטירין היינו אף אחר הפסח ולא רק אחר מצה [דלא נפיש טעמא]

וה"נ הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין אדם ממלא כריסו מהן, ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה.

ובראשונה וודאי שלא דאכיל לתאבון והחידוש באחרונה אף דאכילה גסה קמ"ל.

• רבא: מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן. 'על מצות ומררים'

בזמן שיש פסח יש מרור, ובזמן שאין פסח אין מרור.

ובמצה מיהדר קרא ד'בערב תאכלו מצת'.

• וראב"י: מצה בזה''ז דרבנן ומרור בזה''ז דרבנן.

והא ד'בערב תאכלו מצות' מיבעי לטמא ושהיה בדרך רחוקה.

דסד"א כיון דפסח לא אכלי מצה ומרור גם לא יאכל, קמ"ל.

ורבא אמר לך: טמא ושהיה בדרך רחוקה א''צ קרא, דלא גרעי מערל ובן נכר.

דתניא: 'כל ערל לא יאכל בו', בו אינו אוכל, אבל אוכל במצה ומרור.

ואידך: כתיב בהאי, וכתיב בהאי, וצריכי.

ת"כ דרבא: 'ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך', מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות.

והטעם ד'הוי דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא'.

יכול אף לילה הראשון רשות ת"ל 'על מצת ומררים יאכלהו.'

ואף בזמן שאין ביהמ''ק קיים ת"ל 'בערב תאכלו מצת' הכתוב קבעו חובה.

ישנו מקצתן - יאכלו, כולן - לא יאכלו.

רבי יוסי אומר: נתנמנמו - יאכלו, נרדמו - לא יאכלו.

הפסח אחר חצות מטמא את הידים. הפגול והנותר מטמאין את הידים.

רבי יוסי אומר נתנמנמו יאכלו נרדמו לא יאכלו.

אר"א: נתנמנם- נם ולא נם, כגון דקרי ליה ועני, ולא ידע להשיב בסברא, וכשמזכירים לו נזכר.

אביי שראה את רבה מנמנם וא"ל שנתנמנמו יאכלו, ורק נרדמו לא יאכלו.

הפסח אחר חצות מטמא את הידים וכו'.

מחצות הוה ליה נותר. כראב"ע ד'ואכלו את הבשר בלילה הזה', ולהלן 'ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה' מה להלן עד חצות - אף כאן עד חצות.

ור"ע 'חפזון' עד שעת חפזון. 'בלילה' הוא נאכל, ואינו נאכל ביום.

'הזה' למעוטי לילה אחר דלא מדמי' לשלמים דקדשים קלים.

ראב"ע: לילה אחריתא איתמעט מ'לא תותירו עד בקר' דכל מקום שכתוב 'בקר' ראשון הוא.

ור"ע: דלא לימא 'בקר' - בקר שני.

• רבא: אכל מצה בזמן הזה אחר חצות, לראב"ע לא יצא יד"ח, וקמ"ל שלא לזה איתקש לפסח.

הפיגול והנותר מטמא את הידים וכו'.

ר"ה ור"ח חד אמר: משום חשדי כהונה, וחד אמר: משום עצלי כהונה.

חד אמר: כזית [כאיסורו], וחד אמר כביצה [כטומאתו].

חד תני אפיגול [משום חשדי כהונה], וחד תני אנותר [משום עצלי כהונה].

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום