פסחים דף יב עמוד ב

פרק ראשון

והך דלא אמרי' דלר"מ לא אוכלים עד סוף שש שאין אדם טועה כלל,

ולר"י: לא אמרי' עד חצי שש. דאדם טועה חצי שעה

- דעדות מסורה לזריזים, חמץ לכל מסור.

ורבא אליבא דר"מ: דאדם טועה ב' שעות חסר משהו,

הך לא אמרי' דלא ליכול מתחילת חמש.

דחמש חמה במזרח, ובשבע במערב. ובשש א"א שהשמש באמצע

ורבא אליבא דר"י, דאדם טועה ג' שעות חסר משהו,

לא אוכלים מתחילת ארבע דחמש חמה במזרח וכ"ש ארבע ושבע במערב

ולא אוכלים בחמש כרבא שעדות מסורה לזריזים, חמץ לכל מסור.

ורבא: א. ר"י לטעמו דאין ביעור חמץ אלא שריפה, ונתנו לו שעה ללקט עצים

והקשה רבינא דר"י ס"ל: דבשעת ביעורו השבתתו בכל דבר.

ב. גזירה משום יום המעונן.

והך דבארבע אפשר לאכול - דזמן סעודה לכל היא.

וכדת"ר: שעה ראשונה מאכל לודים, שניה ליסטין, שלישית יורשין,

רביעית כל אדם, חמישית פועלים, ששית ת"ח,

מכאן ואילך - כזורק אבן לחמת.

אביי: רק אי לא טעם כלום בבוקר, אבל טעם לא.

רב אשי: כמחלוקת בעדות, כך מחלוקת בחמץ.

וקמ"ל דתירוץ שתירצנו תירוץ הוא ולא תנאי בעלמא,

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום