סנהדרין דף קיב עמוד ב
פרק י''א
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
א. וההקדשות שבה יפדו כו'.
ת"ר: היו בה קדשים, קדשי מזבח - ימותו, קדשי בדק הבית - יפדו,
ותרומות ירקבו, ומעשר שני וכתבי הקדש יגנזו.
ר"ש: 'בהמתה' - ולא בהמת בכור ומעשר,
'שללה' - פרט לכסף הקדש וכסף מעשר.
היו בה קדשים, קדשי מזבח - ימותו.
ולא ירעו עד שיסתאבו, וימכרו, ויפלו דמיהן לנדבה!
לרי"ו: ד'זבח רשעים תועבה'.
לר"ל: דממון בעלים הוא, ובקדשים שחייב באחריותן, ובקדשים קלים וכריה"ג דממון בעלים הוא
דסיפא כר"ש דכל הקודשים ממון בעלים הוא אבל קדשי קדשים יפדו,
ולא פלגי' בין קדשים קלים לקדשי קדשים
כיון שחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא - לא פסיקא ליה.
רי"ו לא כר"ל: ד'זבח רשעים תועבה',
ור"ל לא כרי"ו: שהפסוק בישנם בעין, אבל כאן כיון דאישתני אישתני.
רבי שמעון אומר: 'בהמתך' ולא בהמת בכור ומעשר.
רבינא: בבעלי מומין, ומי שנאכל בתורת בהמתך, יצאו אלו שאין נאכלין בתורת בהמתך, אלא בתורת בכור ומעשר, דשלל שמים נינהו, ופליגא דשמואל: דהכל קרב והכל נפדה.
וה"ק: כל שקרב כשהוא תם, ונפדה כשהוא בעל מום - משלל אימעיט.
וכל שקרב כשהוא תם, ואינו נפדה כשהוא בעל מום, כגון בכור ומעשר - מבהמה נפקא.
תרומות ירקבו.
ר"ח: דוקא תרומה ביד ישראל. אבל ביד כהן, שממונו הוא - תשרף.
מתיב רב יוסף: מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו. והא מעש"ש ביד ישראל כתרומה ביד כהן דמי, וקתני יגנזו!
אלא ה''ק ר''ח: דווקא תרומה ביד כהן, אבל ביד ישראל תנתן לכהן שבעיר אחרת.
תנן התם: עיסה של מעשר שני לר''מ פטורה מן החלה, וחכמים מחייבין.
ר"ח: במעש''ש בירושלים מחלוקת דלר"מ: ממון גבוה, ולרבנן ממון הדיוט
אבל בגבולין - דברי הכל פטור.
מתיב רב יוסף: מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו.
ולא מיירי בירושלים
דעשרה דברים נאמרו בירושלים, ואחת מהן: אינה נעשית עיר הנדחת.
ולא עיר אחרת והעלוהו לשם דקלטוהו מחיצות! ולא בגבולין דתני יגנזו
ואין לומר דהכא מיירי בעיר אחרת, ואסקוהו לגוה. ומיירי בשנטמא.
ולא פודהו
כר"א: דמעשר שני שנטמא שפודין אותו אפילו בירושלים ד 'לא תוכל שאתו', ואין שאת אלא אכילה, ד'וישא משאות מאת פניו דמיירי בלקוח.
ואפי' דתנן: הלקוח בכסף מעשר שנטמא - יפדה! - הכא כר"י דאמר יקבר
ודחי' דא"כ אפי' דעלמא [ולאו דוקא עיה"נ]
אלא, לעולם בטהור, וכגון דנפול מחיצות, וכדרבא: דמחיצה לאכול דאורייתא, לקלוט דרבנן.
וכי גזור רבנן - כי אתנהו למחיצה, ובליתנהו למחיצה לא.
ג. כתבי הקדש יגנזו.
מתניתין דלא כרבי אליעזר. דלר"א: כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת, ד'ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל',
והיכן שיש מזוזה - לא אפשר, ד'לא תעשון כן לה' אלהיכם'.
ב. רבי שמעון אומר אמר הקב"ה וכו'.
ולא חלקו במח' רבי אבין ורב אילעא דכל מקום שאתה מוצא כלל בעשה ופרט בלא תעשה - אין דנין אותו בכלל ופרט. דאפשר לכו"ע ס''ל כרבי אבין
וכאן חלקו: אי 'עוד' - לגמרי משמע, או 'עוד' - לכמה שהיתה אינה נבנית אבל נעשית היא גנות ופרדסים.
ת"ר: היו בה אילנות תלושין - אסורין, מחוברין - מותרין.
של עיר אחרת בין תלושין בין מחוברין - אסור.
ר''ח עיר אחרת - יריחו. ד'והיתה העיר חרם לה' וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו בבכרו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה.
תניא: לא יריחו על שם עיר אחרת, ולא עיר אחרת על שם יריחו, ד'בנה חיאל בית האלי את יריחה באבירם בכרו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה'.
תניא: באבירם בכורו היה לו ללמוד לאותו רשע בשגוב צעירו.
'שגוב צעירו' - מלמד שהיה מקבר והולך מאבירם עד שגוב.
אחאב אוהבו היה וכהשגיע לנחם בבית האבלים גם אליהו הנביא הגיע ישב ואמר שמא כשקילל יהושע כך קילל לא יריחו על שם עיר אחרת, ולא עיר אחרת על שם יריחו? א''ל: אליהו: כן.
א''ל: עכשיו קללתו של משה דוחרה אף ה' בכם ועצר את השמים וגו' לא מתקיימת והוא שהעמיד ע"ז על כל תלם ותלם, והמטר לא מניח לו להשתחוות לו, קללתו של יהושע תלמידו מתקיימת?
מיד ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד חי ה' אלהי ישראל אם יהיה טל ומטר וגו', ביקש רחמים ונתנו לו מפתח של מטר קם והלך, 'ויהי דבר ה' אליו לאמר לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית והערבים מביאים לו לחם ובשר בבקר וגו' – מרב: מבי טבחי דאחאב.
ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי לא היה גשם בארץ, כיון שראה שיש צער בעולם- כתיב 'ויהי דבר ה' אליו לאמר קום לך צרפתה, וכתיב 'ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית'.
ביקש רחמים לקבל מפתח של תחיית המתים, א"ל שלוש מפתחות לא נמסרו לשליח: של חיה, ושל גשמים, ושל תחיית המתים. יאמרו: שתים ביד תלמיד ואחת ביד הרב! הבא אחד וקח, דכתיב 'לך הראה אל אחאב ואתנה מטר'.
דרש ההוא גלילאה: משל דאליהו למה''ד לאותו שסגר הדלת ואיבד המפתחות.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום